נהיגה בשכרות
עד כמה שהדבר לא מומלץ, לכאורה החוק מתיר נהיגה לאחר צריכת משקאות אלכוהוליים. החוק קובע רף מקסימלי, על פיו מותרת נהיגה כאשר כמות האלכוהול בגופך נמוכה מ – 240 מק"ג בליטר אויר נשוף, או נמוכה מ – 50 מ"ל דם בבדיקת דם.
הלכה למעשה, המשטרה אימצה נוהל על פיו ניתנים דו"חות בגין עבירה של נהיגה בשכרות, רק כאשר כמות האלכוהול הנמדדת עולה על 290 מק"ג בליטר אויר נשוף, וזאת לאחר שנמצאו כשלים טכניים הקשורים בדיוק מכשיר הינשוף.
עונש המינימום בעבירה של נהיגה בשכרות הינו פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, ובפועל עומדת התביעה המשטרתית על עונש פסילה זה, גם בכמויות אלכוהול נמוכות, וזאת אלא אם נמצאים בתיק החקירה המשטרתי כשלים ראיתיים המשכנעים את התביעה כי רצוי להגיע להסדר טיעון מקל כלשהו עם נאשם.
ההסדר מותנה כמובן גם בותק הנהיגה של הנאשם, עברו התעבורתי, בדיקת המאפיינים שבוצעה לו "בשטח" (המלמדת עד כמה נהיגתו הושפעה בפועל מהאלכוהול שנצרך עובר לנהיגה) ויותר מהכל – עד כמה משמעותיים אותם ליקויים ראיתיים אשר בחומר הראיות המשטרתי.
אם כבר מגיעים הצדדים להסדר טיעון, לעיתים רבות מתוקן סעיף האישום לעבירה מקלה יותר – עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, והצדדים טוענים במשותף לעונש מקל משמעותית מפסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים.
כתבי אישום אשר הוראות החיקוק שבהם אינן מחייבות עונש של פסילת רישיון הנהיגה בפועל. במקרה כזה, לא בהכרח תעמוד התביעה על עונש של פסילת רישיון בפועל, אלא תסתפק בפסילה על תנאי וקנס כספי בלבד
מטבע הדברים, עתירת התביעה לעונש תלויה בחריגה מהמהירות המותרת, עבר תעבורתי, ותק נהיגה ובמידה רבה בליקויים ראיתיים בתיק המשטרה. ככל שכאלה ימצאו יותר, כך תתגמש יותר עתירתה העונשית של התביעה לטובת הנאשם, במטרה להגיע להסדר טיעון.
הוטל עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה ועליו לקבל רישיון נהיגה חדש. במקרה כזה, היה והפסילה עלתה על שנה – יהיה על הנהג "להוציא רישיון נהיגה מחדש" – מה שיחייב אותו במבחן עיוני ומבחן מעשי.
