נישואין וגירושין בבית הדין הרבני - עיקרי ההלכה
ראשית נציין כי עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני, וזאת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.
ואולם, יש לדעת, כי לבית הדין הרבני הסמכות לדון אף בענייני רכוש, מזונות אישה ומשמורת ילדים, כאשר העניינים הללו נכרכו כדין בתביעת הגירושין אשר הוגשה על ידי אחד הצדדים לבית הדין הרבני. בפסיקת בית המשפט פותח "המבחן המשולש" על פיו על מנת שתצמח סמכותו של בית הדין הרבני לדון בסוגיות כגון רכוש, מזונות אישה ומשמורת ילדים אשר נכרכו בתביעת הגירושין יש לבחון קיומם של התנאים המצטברים הבאים: תביעת הגירושין היא תביעה כנה, הכריכה נעשתה כדין, והכריכה היא כריכה כדין.
מרכז הכובד של "המבחן המשולש" הינו כנותה של תביעת הגירושין. כנותה של תביעה משמעה שתביעת הגירושין הוגשה מתוך רצון אמיתי להתגרש ולא מתוך רצון לחסום לבעל הדין השני, בדרך כלל לאישה, את דרכה לבית המשפט לעניני משפחה. בבחינת כנות תביעת הגירושין אין מקום לבחון את סיכויי הצלחתה אלא אך ורק אם הוגשה מתוך רצון כן להתגרש.
בנוסף, על הכריכה להיות כדין, כך, לדוגמא, אם תביעת הגירושין הינה תביעה מותנית התלויה בקיומם של הליכים או עובדות מסוימות, כריכתו של עניין בה אינה כריכה כדין.
כריכה כנה הינה כריכה שנעשתה מתוך רצון כן ואמיתי להכריע בענין הכרוך בבית הדין הרבני. לדוגמא, אם נכרכה סוגיית מזונות האישה בתביעת הגירושין, אין פגם בכך שהצד הכורך נמנע מלציין את סכום המזונות ואף אם כפר לחלוטין בזכות האישה למזונות אין הדבר פוגע בהכרח בכנות כריכתו, שכן הכנות אינה מתייחסת לרצונו לשלם מזונות אלא לכוונתו להתדיין בעניין לפני בית הדין הרבני.
נטל ההוכחה כי התקיימו התנאים המצטברים להכרה בתוקף הכריכה מוטל על הצד הטוען לסמכות בית הדין הרבני. בשאלת "כנות הכריכה" תכריע הערכאה הנדרשת לכך על פי מכלול החומר העומד לרשותה לרבות נוסח כתב התביעה, התשתית העובדתית הנפרשת לפניה, הדברים שעלו מטענות הצדדים ובאי כוחם במהלך הדיון, הנסיבות האופפות את התביעה וכדומה.
אב חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראת הדין האישי החל עליו. ולכן, במידה והאב יהודי יהיה חייב על פי הדין העברי בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים
על יהודי חלים הוראות הדין העברי, וזאת מכוח הכלל כי אדם חב במזונות בן זוגו על פי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959).
חובת סיפוק מזונות האישה קיימת כל עוד מתקיימים הנישואין
בחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, נקבע מפורשות כי כל אחד מההורים הינו האפוטרופוס הטבעי של ילדו המשותף, ומחויב לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין.
כל סוגיית חלוקת הרכוש בין בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974, נבחנת לאור הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. חוק יחסי ממון מקים את הזכות לאיזון משאבים במועד פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות.
