משמרות וחינוך
בחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, נקבע מפורשות כי כל אחד מההורים הינו האפוטרופוס הטבעי של ילדו המשותף, ומחויב לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין.
כמו כן, כפי שקבוע בחוק כאמור, תפקידי ההורים כוללים את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.
חשוב לדעת כי כל ההחלטות בעניין חינוכו של קטין מהוות חלק מהכרעות המשותפות שעל הורים לקבל במהלך השוטף של גידול ילדיהם, גם לאחר פרידת ההורים (סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). בעניין זה יש לציין כי במידה וההורים אינם מצליחים להגיע לכדי החלטה מוסכמת זכאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט אשר יכריע בעניין, בהתאם לעקרון טובתו של הקטין (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).
עוד יש לציין ולדעת כי בסוגיית משמורת קטינים עומד בגאון עקרון טובת הילד אשר הינו עקרון על וניצב כעקרון מנחה. מכאן ברור, עת מכריע בית המשפט בסוגיית המשמורת והסדרי הראיה, יעשה זאת לאורו של עקרון טובת הילד כעקרון על. היטיב לתאר זאת במילותיו שופט בית המשפט העליון מישאל חשין: "קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא איש - גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול".
כיום, קיימת חזקת הגיל הרך, הניתנת לסתירה, שעוגנה בחוק הכשרות המשפטית, הקובעת כי טובת ילדים עד גיל 6, הינה להיות במשמורת הבלעדית של אמם. חשוב בענין זה לציין כי לאחרונה, אישר שר המשפטים את המלצות וועדת ציבורית הקרויה "וועדת שניט", אשר המליצה לקבוע בחקיקה כי חזקת הגיל הרך תבוטל, כשנקודת המוצא היא טובת הילד, המצריכה, כך לדעת חברי הוועדה, שותפות שווה של שני ההורים באחריות על ילדיהם ובקבלת החלטות מהותיות בעניינם.
יש לציין כי השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו לדון בסוגיית משמורת והסדרי ראיה: שמירת קשר תקין של הקטין עם שני הוריו, רצון הילד, יציבות והמשכיות בחיי הילד, תפקודו ההורי של ההורה הלא משמורן. את ההכרעה בעניין טובת קטין מבסס בית המשפט על המכלול הראיות הפרושות בפניו. על מסכת הראיות נמנים גם הכלים המקצועיים העומדים לרשות בית המשפט. כלים אלה כוללים, בין היתר, תסקירי סעד, חוות דעת מומחים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, והמלצות של יחידת הסיוע כיועץ לבית המשפט.
אב חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראת הדין האישי החל עליו. ולכן, במידה והאב יהודי יהיה חייב על פי הדין העברי בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים
על יהודי חלים הוראות הדין העברי, וזאת מכוח הכלל כי אדם חב במזונות בן זוגו על פי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959).
חובת סיפוק מזונות האישה קיימת כל עוד מתקיימים הנישואין
ראשית נציין כי עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני, וזאת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.
כל סוגיית חלוקת הרכוש בין בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974, נבחנת לאור הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. חוק יחסי ממון מקים את הזכות לאיזון משאבים במועד פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות.
