על יהודי חלים הוראות הדין העברי, וזאת מכוח הכלל כי אדם חב במזונות בן זוגו על פי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959).
חובת סיפוק מזונות האישה קיימת כל עוד מתקיימים הנישואין, והיקפם נקבע, לכל הפחות, לפי רמת החיים בביתם ובסביבתם הקרובה של הצדדים. רכיבי המזונות הינם שונים, וכוללים, בין היתר, מדור, חשמל מים, ארנונה, אחזקת בית, מזון, ביגוד והנעלה ועוד. ואולם, היות ומזונות אישה הינן כנגד מעשי ידיה, כלומר, המשכורת שמקבלת עבור עבודתה, רשאי הבעל לקזז מתוך מזונות האישה את שיעור השתכרותה. לפיכך, במקרה שמשכורתה של האישה יש בה כדי לספק את מזונותיה יש בכך בכדי לפטור את הבעל מחובת תשלום המזונות ולכל הפחות, לצמצם גובה המזונות. כמו כן חשוב לציין כי כנגד זכויות האישה למזונות, מחויבת האישה בחובות כלפי הבעל, אשר אי קיומם יביא לאיבוד זכויותיה למזונות, כך לדוגמא: אישה מורדת, סירוב לחיי שלום בית עם הבעל, עזיבת הבית מסיבה לא מוצדקת, סירוב האישה להתגרש בהתאם להוראות בית הדין הרבני, ועוד.