אב חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראת הדין האישי החל עליו. ולכן, במידה והאב יהודי יהיה חייב על פי הדין העברי בכל הצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים שבלעדיהם אין ילד יכול להתקיים והם כוללים מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות, מדור והוצאות אחזקת המדור.
מעבר לצרכים ההכרחיים, חובתו של האב הינה נובעת מדיני הצדקה. לעניין החיוב מדין צדקה שווים האב והאם, וחיובם תלוי ביכולתם הכלכלית ונבחנת לפי נסיבות המקרה.
חשוב לציין בהקשר זה כי בפסיקת מזונות שעל אב לשלם לילדיו, נוהג בית המשפט לקחת בחשבון, בין היתר, שני פרמטרים עיקריים: צרכיו של הילד מחד, ויכולת השתכרותו של האב מאידך, כאשר מובאים בחשבון לא רק הכנסה מעבודה, אלא גם הכנסות (רווחים) מנכסים ואף יכולת השתכרות.
במסגרת שני פרמטרים אלה, נלקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל האב לשלם, וכן הסדרי הראייה של כל אחד מן ההורים.
על יהודי חלים הוראות הדין העברי, וזאת מכוח הכלל כי אדם חב במזונות בן זוגו על פי הוראות הדין האישי החל עליו (סעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959).
חובת סיפוק מזונות האישה קיימת כל עוד מתקיימים הנישואין