החוק הישראלי קובע כי ליוצר הזכות הטבעית בבעלות על יצירותיו הן במישור הקנייני והן במישור הרוחני. הליך הגלובליזציה שחווה העולם כולו הביא לנגישות רבה של יצירות פרטיות של יוצרים מוכרים ואנונימים כאחד כלפי כולי עלמא ולכל אחד האפשרות לעשות שימוש ביצירות אלה.
המקרים שמדוברים יוצרים ניגוד מהותי באינטרסים של אותו יוצר שמחד מעוניין שיצירותיו יופצו ויזכו לפרסום והערכה ומאידך מקשה עליהם עד מאוד לאותם יוצרים לשלוט בתפוצת יצירתם והשימוש שנעשה בה.
הגנה חוקית לכל יצירה
הבעיה המוזכרת לעיל מוסדרת על פי רוב בעזרת דיני זכויות היוצרים אשר קובעים מערכת חוקית ברורה בעזרתה יכול יוצר לפרסם את יצירתו ברבים ויחד עם זאת לשלוט בתפוצת יצירתו ולקבל את המגיע לו בגינה. זכותו של היוצר שיצירתו לא תופר בשני אופנים- הן בכל הנוגע למתן קרדיט ותשלום על כל שימוש ביצירה בהתאם לאופי ההפרה והן בכל הנוגע לשלמות היצירה שכן זו לא תפגע או תשונה.
יצירה מוגנת מוגדרת גם כיצירות דרמטיות
מה נחשב ליצירה מוגנת?
החוק קובע כי בין היתר יוכרו כיצירות מוגנות גם יצירות דרמטיות כגון סיפורים, כריאוגרפיה, תוכנות מחשב, פנטומימה, כל יצירה המיועדת לקולנוע או לבמה, יצירות ספרותיות לרבות מפות ותרשימים, יצירות מוסיקליות לקטים ואוספים. רשימה זו אינה רשימה סגורה וממצה ועל כן ניתן לראות כי בשנים האחרונות הפסיקה הוסיפה לרשימה זו גם הרצאות ונאומים.
חריגים ליצירה מוגנת
תוקף זכותו של יוצר היצירה אינו בלתי מוגבל, החוק קובע את משך הזמן בו היוצר יהיה בעל הזכויות הבלעדי ביצירה, לדוגמא: יצירה רגילה על כל סוגיה שהתפרסמה בצירוף שמו של היוצר תקפה למשך חייו ולמשך שבעים שנים לאחר מותו. יצירה שפורסמה באופן אנונימי תשמור על זכויות יוצריה למשך שבעים שנים מיום פרסומה. יצירה שיוצרה בבעלות אנשים אחדים, יחל מניין השנים מיום מותו של היוצר האחרון שמת.
.jpg)
