ענישה בעברת הריגה

הריגה הינה עבירה תוצאתית, כלומר – מה שנלקח בחשבון הוא הגורם או המחדל להריגה אשר אלו אסורים לאדם ולא תוצאת ההריגה, על פי סעיף 289 לחוק העונשין. דין הריגה: עונש מאסר 20 שנה. ישנן מספר חומרות לעבירות מסוג המתה, כאשר ההריגה הינה האמצעית מביניהן. כדי להוכיח כי פלוני אשם בהריגה גרידא לא די בהוכחת ביצוע מעשה ההמתה, אלא גם בהוכחה כי היה שרוי בתנאי נפשי מסוים כמו פזיזות, וגם היה סיכוי סביר כי היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות שזו התוצאה אשר עלולה הייתה לקרות.

יסודות עבירת ההריגה
יסוד עבירת ההריגה הוא פזיזות, שיכולה להתבטא בקלות דעת או באדישות. הפזיזות מתאפיינת תוך כך שניתן לחזות מראש כי קיים סיכוי כי תוצאת העניין תוכל להיות הריגה באופן ממשי כאשר במקביל קיימת אי אכפתיות לגבי התוצאה. כיום החידוש הוא המודעות הנדרשת למבצע ההריגה ולא רק חזיית האפשרות כי תוצאה זו בגדר האפשר. מבין שתי האפשרויות הנפשיות האפשריות שנמנו כאן, האדישות היא האויב הגדול יותר ולכן המצב החמור יותר. במידה והנאשם לא צפה את אפשרות המוות בעקבות מעשיו או אי מעשיו, הרי שיואשם ב"מוות בגרימת רשלנות".

מאסר עולם?
ערך קדושת החיים עומד למול עיניה של מערכת המשפט ולכן בחרה, להבדיל ממקרים של רצח, לנקוט בענישה של מאסר למשך 20 שנים. הפחתת העונש מביאה בהכרח גם להפחתה בחומרת המעשה, ובכך גם מפחיתה את אמצעי ההרתעה הקיימת לחוק מפני עבריינים.

הקלה בענישה בעבירת הריגה
תוך התחשבות בנסיבות המעשה, ישנם אין ספור תקדימים בקשר להקלה בעונשו של הנאשם, תקדימים אשר עורך דין פלילי טוב הבקי בהם יכול למצוא בהם כלי לשימוש חוזר במשפט העבירה הבא. כך נמצאו מגוון עונשים מקלים כפתרון למגוון נסיבות הריגה.