דיני ראיות

ראיה היא בעצם הוכחה במהלך דיון בית המשפט שמטרתה להוכיח את טענת התובע או הנתבע. דיני ראיות עוסקים בכל הנושא של ראיות כאשר הנושא העיקרי הוא הקבילות והכשרות של הראיות. לא כל ראיה שתוצג בבית המשפט תהיה קבילה מסיבות שונות. כך למשל עדות שמיעה לא נחשבת לראיה ממשית ולא תהיה קבילה בבית המשפט תמיד. דיני הראיות כתובים תחת פקודת הראיות בנוסח מ1971.

ראיית עדים בבית המשפט הישראלי
העדים בבית המשפט מהווים חלק מהותי והכרחי בניהול דיון וקבלת ההחלטות בבית המשפט. עדים מהווים עצמם כראייה לאירועים שהתרחשו וזקוקים להוכחה ממשית. גם הנאשם יכול לשמש כעד והודאה בעונש ע"י הנאשם נחשבת לראייה.  הצהרת העדים נעשית על פי רוב המקרים בתחנת המשטרה ומובאת לבית המשפט לצורך החקירה המשפטית. עדות נפסלת כראיה כאשר יש חשש סביר כי מדובר בעדות שקר – כך למשל ההסתברות כי בני זוג ישקרו אחד לשני היא גבוהה יותר, כמו כן קרוב משפחה שיפליל את קרובו היא חשודה, גם עדותם של קטינים נפסלת פעמים רבות.

ראיות ממשיות בבית המשפט הישראלי
כחלק מהחקירה המשטרתית בזירת הפשע נאספים חפצים הכוללים תביעות אצבעות, זרע, דם, מצלמים תמונות – כל ראייה ממשית שיכולה לסייע במציאת האשם בפשע. בבית המשפט מוצגות ראיות אלה באמצעות העדים וחקירתם והם מהוות הוכחה ממשית וטיעון חותך בטיעון התביעה או ההגנה. קיימים מקרים בהם כשרות הראיות נפסלת בגין פגיעה בחוקים אחרים כגון פגיעה בזכות לפרטיות כאשר מבצעים האזנה.

מתי ראייה תהיה קבילה/כשרה בבית המשפט?
כאמור לעיל קיימים מקרים שונים בהם תתקבל ראייה ובהם היא לא תהיה קבילה בבית המשפט. המקרים הללו מפורטים בדיני הראיות ועל פי הם פועלים בחקירה המשפטית. כך למשל בדיקת פוליגרף לא קבילה במשפטים רבים אך במשפט האזרחי היא נחשבת פעמים רבות כשירה. כמו כן עדות שמיעה היא גם פרמטר בעייתי שמתייחסים אליו באופן שונה בין סוגי המשפטים.