עוולת התרמית

עוולת התרמית הינה עולה ייחודית בפקודת הנזיקין, המגנה על מי שמסתמך על מצג שווא שנעשה בזדון ולא בתום לב על עובדה בכל דרך שהיא, כולל אמצעים התבטאות בכתב, בעל- פה או בהתנהגות. כל זאת נעשה בידיעה או תוך חוסר אכפתיות או אדישות, מתוך כוונה שמקבל המצג יפעל על פי נתונים אלו. ניתן לתבוע פיצויים על מעשה התרמית הזה, אולם במקרים מסוימים התנהגות זו עלולה לגרור גם אחריות פלילית. המטרה- החזרת המצב לקדמותו, עד שמדובר בהתפתחות עוולת רשלנות.

יסודות עוולת התרמית
בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, ישנם חמישה יסודות לעוולת התרמית: היה מצג שווא – ואף אם נאמר מילולית המצג הנכון ובפועל נכתב והוצג באופן שונה, גם אז נחשב כמצג שווא. אי אמונה במצג – יש להוכיח כי המציג ידע כי המצג לא היה נכון. יסוד נפשי – כאן מדובר על הכוונה להטעות את כתובת המצג על מנת להפעיל אותו על פי נתוני המצג. הסתמכות התובע – יוצרת קשר סיבתי בין המצג לנזק. נזק ממון – העוולה דורשת נזק ממוני, כלומר- נזק רכושי שניתן לאמדו בכסף.

הסדרי עוולת התרמית
נטל ההוכחה בעוולה זאת גדול יותר מאשר הנהוג במשפט האזרחי. סעיף מחדל או אי גילוי מתמקד בחריקים שבהם העוולה נראית במובן הנזיקי: אמירת חצי אמת – דינה כדין שקר, כאשר מתקיימים יחסי אמון בין שני הצדדים אי גילוי נחשב בחלק מהמקרים כהטלת ספק ועוד מקרים בחוק שטוענים כי אי גילוי גם הוא מהווה עברה. הגנה על המגן בגין הסתכנות מרצון- כלומר הייתה הסכמה עם הנפגע באופן שלא עורר לחצים וכן ריבוי מעוולים ואחריות שילוחית.

התיישנות עוולת תרמית
תקופת ההתיישנות, להבדיל מהחוק הרגיל תחל ביום שבו התובע הייתה ידיעה ממשית ואובייקטיבית כי בוצעה עוולת תרמית. על מנת להבין אילו הגנות יש לנאשם בעוולת תרמית כמו גם לקבל ייעוץ בנושא, רצוי לפנות לעורך דין המתמצא בעוולות תרמית למיניהן – יש לזכור כי כדי להוכיח את התקיימות עוולת התרמית יש חובת הוכחה גדולה יותר.