הפרעה לאור השמש

על פי הוראה 17 לחוק המקרקעין, לכל בעל מקרקעין או של המחזיק בו יש זכות ליהנות מאור השמש, כאשר למי שמפר זכות זו שלא כדין ישנה אחריות נזיקית. זו נקראת עוולה עצמאית בפרק המטרדים שבפקודה. הרעיון שבבסיס האחריות הנזיקית היא שיש לפצות את הניזוק על הפגיעה בזכויותיו – כאשר הפגיעה היא עצם ההפרעה לאור השמש, ולא הבסיס ההתנהגותי או טיב הפעילות המהווה את הבסיס לאחריות.

חפיפה עם עילות אחרות וסעדים
ישנה אפשרות לתובע לתבוע בנוסף לעילת ההפרעה לאור השמש גם עילות נזיקיות אחרות הנוגעות למקרקעין. ישנן גם חפיפות במקרים מסוימים בין הוראות בפקודת הנזיקין להוראות בפקודת מקרקעין. הסעד לעילת הפרעה לאור השמש הוא צו הריסה לחלק המסתיר את השמש, בעוד העילות האחרות גורפות סעדים על פי הוכחות נוספות מפורטות. 

מקור החקיקה
ישנו הבדל בין הפרעה לאור השמש לבין הפרעות אחרות אשר נועדו להפריע לאדם ליהנות מזכויותיו במקרקעין, הבדל הנעוץ במשפט האנגלי. זכות השמירה על האור נקראת במשפט האנגלי "ancient light" , ולא זוכה להגנה מעצם הבעלות על הקרקע, אלא זוכה להגנה אך אם סוכם עליה בחוזה, או בשימוש במשך השנים ( על פי המשפט האנגלי – במשך 20 שנים). כך גם במשפט העברי במשך 15 שנים, בסעיף 48 בפקודת הנזיקין אשר יש בו לא מעט מיסודות המשנה.

זכות הסבירות
ישנה זכות לתובע להגיש תביעה אם נמנעת הנאתו מכמות סבירה של אור. המבחן בודק האם נותרה כמות סבירה של אור לנוחיותו של אדם. בישראל לא התגבשה בדיקה רשמית באשר לבדיקת הקטגוריות, אולם דווקא כאן עורך דין הבקיא בתחום זה יכול לתת ייעוץ משפטי בעניין המסועף, ולדון בעילות תביעה נוספות היוצאות ממעשה ההפרעה לאור השמש.