הזכות להגנה עצמית

החוק מכיר בזכותו של אדם לפעול למען הגנתו העצמית במקרה של תקיפה, ככתוב " הקם להורגך השכם להורגו" במסכת סנהדרין אצלנו וכן בכל עם שבו עבר משפטי היסטורי. על- מנת שהחוק יכיר בשימוש בזכות להגנה עצמית, ישנם מספר תנאים שחלים על מי שנקט בכך: הנחיצות, הסבירות והמיידיות הן חלק מהם כמו גם השמירה על ערך החיים. לא אחת אנו נתקלים במקרים שבהם הפורץ לא רק עושה את חפצו בטריטוריה של אחר, אלא מפעיל כוח ואלימות כדי להשיג את מבוקשו. הגענו למצב אבסורדי שבו במקום להגן על רכושנו אנו שמחים שלא נכחנו בבית בזמן הפריצה ונמנענו מהתכתשויות וסיכון חיינו עם הפורץ.

לטובת מי החוק?
 החוק עבר תהליך מסוים ואבסורד כאמור, שבמקום לחזר את זכות ההגנה העצמית מחזק למעשה את מי שנפגע כתוצאה מהפריצה כמו אותו מקרה של בעל חווה בדרום שירה בפורץ שרצה לגנוב את הצאן בתוך המתחם הפרטי שלו, וכך למעשה מי שנענש היה אותו בעל החווה שרצה להגן על רכושו. המשטרה בעצמה לא מספיקה להגיע בזמן פעמים רבות, לא נותנת תגובה הולמת ובטוחה וכך המצב עלול להיגרר לעימות מול הפורץ. האזרח מוצא את הפתרון בדמות חברת אבטחה אישית או משמר אזרחי.

כיצד פועלים במקרה של הגנה עצמית?
החוקים יכולים להיות ברורים לעורך דין פלילי או איש חוק, ולא לאזרח הקטן. יכול להיות גבול דק שבין אזרח שומר חוק שהרג פורץ שאיים על חייו מול פורץ ללא כוונת הריגה ונזק שלא איים על חייו של בעל הרכוש.

הגנה עצמית של מדינה
גם למדינה יש את הזכות להגן על עצמה בכל מקרה שבו ישנו איום מצד מדינות אחרות. הזכות הניתנת לתגובה היא לצורך הגנה ולא לצורך תוקפנות.