בקשת רשות להתגונן

לא בכל סוג של משפט יש לנתבע את הזכות להתגונן כמו בכל תביעה רגילה בה יש צד של תביעה מצד אחד וצד של הגנה מצד שני. ההליך בו הנאשם לא יכול להתגונן נקרא סדר דין מקוצר המכונה בקיצור סד"מ. היתרון הגדול בסדר דין רגיל הוא היכולת של הנאשם לתת את הצד שלו להאשמה ולממש את הזכות שלו להגן על עצמו בסדר דין רגיל.

מה היא בקשת רשות להתגונן?
במידה ואכן בית המשפט הוציא נגד אדם מסוים סדר דין מקוצר ניתן לפנות לבית המשפט בבקשת רשות להתגונן שמכונה בקיצור בר"ל. אם בית המשפט מצא לנכון לאשר את הבקשה ההליך המשפטי יהיה כרגיל – תהיה התביעה, תהיה ההגנה, יהיו עורכי הדין, שופט וכן הלאה. הבקשה צריכה להיות מוגשת 30 יום ממתן כתב התביעה בליווי של תצהיר המפרט את טענתו של הצד השני ומדוע עליו להתגונן בפני האשמה שהוטלה עליו.

מתי לא יאשרו בקשת רשות להתגונן?
בית המשפט יסרב לרוב לבקשת רשות להתגונן כאשר סדר הדין המקוצר מוגש מסיבה ממשית. כך למשל כשמדובר במשפט שנקבע מתוקף הפרת חוזה או התחייבות שהייתה מראש על סכומים כספיים, כלומר משפטים שהפסק דין בהם ברור שמש, בית המשפט לא יאשר בר"ל. כך למשל כאשר מוגשות תביעות מהבנק להחזר כספי בית המשפט יטה לרוב לכיוון הבנק ויאשר סד"מ.

כיצד יש לנסח בקשת רשות להתגונן?
התביעות שנמנות עם סדר הדין המקוצר הן לרוב בנושאים כספיים. כאשר אדם מגיש בקשת רשות להתגונן הוא נדרש לציין נגד מה הוא מתגונן – נגד כל הסכום שנתבע ממנו או חלקו? עובדה זו יש לציין בתצהיר שכן היא מהותית להמשך ההליך המשפטי. ייתכנו מקרים בהם פסק הדין יהיה חלקי אך לא יתקיים משפט בסדר דין רגיל, שזו לא האופציה האולטימטיבית אך היא עדיפה על תשלום הסכום המלא. התצהיר המצורף לבקשה משמש כעדות בבית המשפט ועל כן עליו להיות מפורט ולכלול עובדות ממשיות ולא טענות משפטיות.