זכות השתיקה כראיה במשפט הפלילי

זכות השתיקה, על פי בג"ץ חכמי, נועדה בכדי למנוע טרילמה העומדת בפני החובה המוסרית לומר את האמת, מול החולשה האנושית כדי להציל את עורו ומול הסתבכות בביזיון בית המשפט עקב סירובו להעיד. זכות השתיקה שמורה למי שנעצר על ידי כוחות הביטחון ובכלל זה גם על ידי המשטרה, כאשר תשובותיו עלולות בעצם להפלילו. הוא יכול לשמור זכות זאת בכל שלב, בעיקר אם טרם גיבש אסטרטגיה מול עורך דין. זכות השתיקה נחשבת לחלק מזכויות האדם ומזכויות להליך הוגן, והעיקרון העומד מאחורי כך הוא שאדם חף כל עוד לא הוכח נגדו אחרת, והאחריות מוטלת על הצד המאשים (המדינה, המשטרה ועוד).

שתיקת עד בבית המשפט או מחוץ לו
ניתן להבחין בין שתיקתו של עד מול בית משפט לבין שתיקתו ברשות הרבים, היקף השתיקה ונסיבותיה, שתיקה חלקית לשאלות נקודתיות ושתיקה מוחלטת. כל אלו יכולים להשפיע על תוצאות המשפט. למרות זכותו של העצור לשתוק, פועל זה יכול להיגזר לרעתו. זכות השתיקה חובקת מקרים שבהם העצור בלבד נחקר בעל- פה , ולכן אין מניעה להגיש לו צו למסירת מסמכים למרות שתיקתו.

הצו למסירת המסמכים
כאשר הנתבע מקבל צו למסירת המסמכים, יכול לפנות לבית המשפט על מנת שלא יחייבו במסירת אותם מסמכים. באם הוא מתעלם מהצו שהוגש לו, רשאית התביעה לאכוף זאת על ידי בית המשפט. היות ואין זכות שתיקה למסמכים, על החשוב לענות על פשר אי – קיום הצו ועל מיקומם של מסמכים אלו. בית המשפט יחליט אילו מן המסמכים יהיו תחת חיסיון היות ויש בהם סכנה להפללה עצמית כשהוא עורך אבחנה בין נחקר שהוא עד לנחקר שהוא חשוד.

תחבולות החקירה – וזכות השתיקה כראיה בהליך שיפוטי
לא אחת ישנם מקרים שהמשטרה נוקטת בתחבולות אשר הנחקר לא תמיד מודע להן, ועלול להסגיר את עצמו עם כל תגובה. כל עוד לעד אין זכות שתיקה, הוא חייב לענות על שאלות החוקרים לבד ממה שיפליל אותו, אולם כשמדובר בחשוד – יש לו זכות שתיקה מלאה, לכן אין להאמין לכך ש"שתיקה פירושה הודאה"