חיסיון עורך דין

עורך דין הינו בא כוחו של מרשו השוכר את שירותיו, ועל פי חוק ישנו חיסיון לכל הידיעות שהובאו לעורך הדין או למישהו מטעמו תוך כדי מילוי תפקידו. עניין זה נכון עד אשר הלקוח הסכים באופן מפורש כי אותו מסר אינו חייב להישמר בסוד. בנוסף לשמירת החיסיון על ידי עורך הדין, החיסיון חל גם על כל העובדים של המשרד, וכך חלה חובה על עורך הדין לוודא כי אותה חסינות מתקיימת. באותה מידה, כל פיסות המידע אותן הלקוח הביא לידיעתו של עורך הדין – וגם אלו שלא רלוונטיות לעניין התיק – מתקיימות באותו האופן תחת מטריית החיסיון, אלא אם אותו עו"ד היה יכול להשיג את הידיעות תוך שימוש במאמץ סביר.

היתרון שבחיסיון
ישנם ניואנסים שונים, ככל שמקורות המדיה הולכים וגדלים, לדוגמה – מסמכים שנמצאים ברשות הלקוח או תכתובות דואל שנמצאות ברשות הלקוח אשר עליהם לא חל עקרון החיסיון, מול המסמכים והתכתובות שבידיו של עורך הדין, עליהם עדיין חל החיסיון.  החיסיון בא לשמור על אווירת הפתיחות וחופש המידע בין עורך הדין למרשו, מבלי שלמרשו יהיה חשש כי יהיה במידע שמסר שימוש לרעה, ולמעשה מפקיד את האחריות לשמירת המידע בידיו.

עד היכן החיסיון?
החיסיון חל עד אשר אותו מרשה מודיע לעורך דינו כי בכוונתו לבצע עבירה עתידית-  הרי שזה אינו קשור לשירות המקצועי שאותו מנהל עורך הדין. החיסיון יהיה בתוקף גם אם אותו עורך דין מייצג שני אנשים או יותר, כאשר בין מרשיו ההתנהלות תהיה ללא חיסיון ומול גורם מצד שלישי יחול החיסיון. שנה אפשרות לוותר על החיסיון במידה ואחד הצדדים יזמין את עורך הדין להעיד כנגד המרשה השני שלו. כמו- כן, יותר לאותו עו"ד להקליט שיחות בידיעתם של מרשיו, זאת למרות שעל פי חוק האזנת סתר, מותר להקליט שיחה בה המקליט נוטל בה חלק.

אין פתרון חד משמעי
החקיקה עדיין לא נתנה פתרון חד- משמעי לחיסיון משפטי בנוגע לאותו מידע אשר נמצא אצל הלקוח או נמצא אצל עורך הדין. יכול להיות ש"הפקרת המידע" בידי הלקוח מהווה גדר פרוצה אשר תפגע בעתיד להתנהלותו של עורך הדין ולעבודתו.