אחריות רשות הטבע והגנים בנזיקין

ישראל היא אחת הארצות עם מגוון הטבע הרחב בעולם. בדרום יכולים ליהנות מטיילים מאווירה מדברית, מצוקים וקניונים, באזור הצפון משבילים אינסופיים ביערות ושדות ירוקים ובמרכז ממישור החוף והים המקסים שהוא מביא עמו. הן בעונות הקיץ החמות והן בימי החורף סכנות רבות טמונות למטיילים בזמן שהם נהנים מנופי הארץ. השאלה העולה – מי אחראי לנזיקין בגין תאונות אלו? כנגד מי ניתן להגיש תביעה בגין נזק בשטחי הטבע?

מה היא אחריות רשות הטבע והגנים בגין נזיקין בשטחם?
לא ניתן להניח כל אחריות נזיקית על רשות הטבע והגנים, שכן גופים אלו לא יכולים לקחת אחריות על כל נזק שקורה למטיילים בארץ. פעמים רבות הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות וחוסר אחריות של המטייל ולא של רשות הגנים. שאלת המזיק וחובת הזהירות מהווה את נטל ההוכחה בתביעות נגד רשות הטבע והגנים. בכדי להסדיר את הנושא הגדיר בית המשפט מה היא חובת הזהירות של רשות הטבע והגנים.

מה היא חובת הזהירות של רשות הטבע והגנים?
על הרשות הטבע והגנים מוטלת החובה לקבוע גבולות זהירות שינחו את המטייל בדרכו. באחריות רשות הטבע להזהיר מפני סיכונים הצפויים בפני מטייל, דרגות קושי ע"י סימונים שונים. בתי המשפט קובעים את אחריות רשות הטבע והגנים עפ"י חובת האזהרה והאם היא התבצעה כראוי – עומדת במרכז השאלה – האם נקט האדם באמצעי הזהירות שנאמרו לו או שלא הוקנו לו אמצעי זהירות וסימני דרך.

מה היא הדילמה המוסרית העומדת בגין תביעות נזיקין כנגד רשות הטבע והגנים?
מצד אחד רשות הטבע והגנים צריכה לחסום מסלולי טיול מסוימים כיוון והם מסוכנים מדי ובכדי למנוע תביעות נזיקין כנגדה. מצד שני הרצון לעודד בפן הציבורי את חוויית הטיול והכרת הארץ נפגע כתוצאה מסגירת וצמצום מסלולי טיול רבים. האיזון בא לידי ביטוי בחסימת שבילים שהם מסוכנים במיוחד וכן בגידור, פיקוח ושילוט של רשות הטבע והגנים במסלולי הטבע השונים.