בחירת ערכאה מתאימה בין שתי רשויות

ישנו פיצול בין סמכויות השיפוט של בתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה, ובין סמכויות השיפוט של בית הדין הרבני, כאשר לעניין תביעות גירושין של יהודים שנעשו ברבנות ישנה סמכות אחת ויחידה שהיא בית הדין הרבני. בכל דבר אחר מאשר עניין הגירושין עצמו לזוג יהודים שהתחתנו על פי ההלכה, לרבות עניין הסכם גירושין, ניתן לפנות לכל ערכאה מן השתיים, אולם מרגע שנבחרה אחת הערכאות לא ניתן לפנות ולטפל בעניין דרך הערכאה השניה. העניין תקף גם אם קיים צורך בערעור בנוגע לפסק דין וכן אם חלה טעות מסוימת בפסק הדין.

מרוץ סמכויות
הראשון אשר פנה לסמכות שיפוט מסוימת הוא אשר "זוכה" לנהל את התביעה המשותפת במקום אשר בחר. כך אין מקום לניהול העניין ב"סמכות מקבילה", כלומר – הערכאה המשפטית השניה שלא נבחרה. באופן אבסורדי, נוצר "מרוץ סמכויות" כשהפונה הראשון לערכאה המשפטית עושה זאת מטעמים שאינם שוויוניים אלא נחת ידו על העליונה בתביעה זו. החשש להמתין לבן הזוג בכדי לעמוד על פשרה במקום שמוסכם על השניים עלול לקרום עור וגידים, כאשר בן הזוג למעשה ממתין לעת הנכונה להניף את החרב.

כיצד לבחור בין שתי ערכאות שיפוט?
אם ישנה רוח של הסכמה בין בני זוג, אלו יפנו לערכאה המוסכמת על שניהם לאחר התייעצות עם עורך דין לענייני משפחה, ויגישו את ההסכם שגיבשו באמצעותו לבית המשפט על מנת לתת לו תוקף של פסק דין. לבית הדין הרבני ישנה נטייה שיפוטית לחלק רכוש לפי אופן רישומו בפנקס המקרקעין במרשם כלי הרכב ועוד. לעומת זאת בית דין אזרחי לענייני משפחה נוטה לחלק זאת על פי "חזקת השיתוף" או על פי הסדר "איזון משאבים" ללא קשר לתפקידי בני הזוג בכלכלת התא המשפחתי. ישנם חילוקי דעים רבים הנשענים על מקורות פסיקה שונים, על כן חשוב לשתף עורך דין בעניין ולשמוע את דעתו האסטרטגית.

הבדלים בין האסכולות השונות
על פי דעות קדומות רווחות, לגברים מוטב לפנות לבית הדין הרבני ולהיפך. העניין הוא, שכיום בעולם שהופך להיות שוויוני – עניין חלוקת הרכוש יכול לעתים לגרום לתוצאה ההפוכה מהרצויה לגבר לעתים: הרכוש שייך דווקא לאישה, והיא זו אשר תקבל אותו בחלוקה על פי הדין הישן והתקף – זו דוגמה אחת לשינוי בגישת בחירת הסמכויות השיפוטיות.