חוק הנכים- לאן?

חוק הנכים נחקק בשנת 1959, ונקרא גם "חוק תגמולים ושיקום". סעיף 36 לחוק הנכים הינו סעיף בחירת זכויות. בהתאם לסעיף זה, לחייל או שוטר שנפגע במהלך מילוי תפקידו ישנה  דילמת בחירה: תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי או הגשת תביעה לקצין תגמולים על- פי חוק הנכים. במידה ונבחר להגיש תביעה על פי חוק הנכים, יש להגיש אותה לאגף השיקום תוך ציון המחלה או הפציעה- אגף השיקום יבדוק את המקרה לגופו ויחליט באם לקבל את התביעה או לדחותה.

מגבלת חוק הנכים
חוק הנכים אינו מקנה לתובע זכות לתביעת סעד נוסף מעבר לקצבה או לגמלה שקיבל (כלומר – אי יכולת לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש, פגיעה בכושר התפקודי, כאב וסבל ועוד) בשונה ממי שמגיש תביעה לביטוח לאומי מכוח פקודת הנזיקין או חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים. המשמעות של זה היא שמי שנפגע וסובל מפגיעות עקיפות כגון אבדן כושר עבודה, פגיעה בתא המשפחתי, סבל רב ופגיעה בהנאת החיים לא יוכל לתבוע בגין נזקים אלו.

מה הוא סעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים?
חוק זה משנת 1952 מחייב כל איש משירות הביטחון אשר חלה או נפגע במהלך שירותו להגיש תביעה מכוח חוק הנכים בלבד ואין לסטות מהוראות חוק זה. הסעיף הזה נשען על העקרון המשפטי "יחוד העילה". בכך למעשה המדינה מסירה את אחריותה בנזיקין רק במקרה שהוגדר על פי חוק הנכים כמקרה באחריות המדינה.

מה הוא החריג שניתן לתבוע בעקבותיו?
על פי פסק דין קודם ניתן לומר, כי המדינה אינה חסינה למעשה מתביעות רשלנות כנגדה, ועל- כן עורך דין מתאים יוכל למצוא את הדרך להשגת פיצויים נוספים בגין סבל רב, פגיעה בכושר העבודה ועוד אף אם הפגיעה קרתה לאיש שירות הביטחון בזמן שירותו הביטחוני. הדבר מהווה פרצה לחוק ואפשרות לפרוץ לעתיד חדש בתביעות מסוג אלו.