סעדים זמניים במסגרת הליך בוררות

סעד זמני מסייע לשמור על מצב קיים או להבטיח את יישומו של פסק הדין. מתן סעד זמני הינו לעתים קרובות עוגן לקבלת הסעד אליו הוא עותר בתביעה. סעדים זמניים משלימים זה את זה ויכולים להיות מגוונים – דוגמאות מהם: צו עיקול מיטלטלין, צו עיכוב יציאה מהארץ, צו מניעה ועוד. סעד זמני עלול לשמש כחרב פיפיות באם ניתן שלא לצורך – כלומר לפגוע דווקא בנתבע, על כן נשקלות אפשרויות בהן הסעד הזמני יפגע במידת הקולה בצד שכנגד.

סעדים זמניים במסגרת הליך בוררות
ישנן\ו מבחר דעות בנושא הליך בוררות ומתן סעדים זמניים. אסכולה אחת גורסת שבורר יכול להעניק סעד זמני במסגרת הליך הבוררות, כמו למשל עיקול זמני וצו מניעה זמני, לפי סעיף ס´ 16(א´) (5) לחוק הבוררות – ולא זו בלבד, אלא שהבורר מוסמך אף לדון בבקשה להענקת סעד זמני. כנגד אסכולה זו, קיימת אסכולה שגורסת כי לבורר אין סמכות לתת צווים זמניים, שכן אינם מופיעים בתוספת לחוק הבוררות המפרטת את סמכויות הבורר.

בקשות לסעדים זמניים
על פי הליכי ערעור בבוררות, לבורר ישנן סמכויות להעניק סעדים זמניים אולם זה מוגבל לצדדים בלבד – הרי שלבורר אין סמכות להעניק סעדים זמניים כל עוד מעורב גורם שלישי. הווה אומר – בכדי לתת סעד זמני במקרה זה, יש לפנות לבית המשפט, ומשבית המשפט העניק סעד זמני – ניתן לערער על מתן הסעד בצינורות המקובלים באמצעות בקשת רשות ערעור (בר"ע) .

יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו
אם כן, לבורר ישנן סמכויות מוגבלות באשר למתן סעדים זמניים, ובמקרים שבהם לבורר אין את הסמכות בידיו, יש לפנות אל בית המשפט (באמצעות עורך דין). ההבחנה בין מקרה למקרה תיערך בהתאם למהות הגורם שכלפיו הצו הזמני מופנה (צד לבוררות או צד ג´).