נישואין בין זוגות חד מיניים

תושבי ואזרחי ישראל המעוניינים לערוך נישואין חד מיניים עדיין לא יוכרו רשמית בישראל על פי החוק כנשואים ובעלי זכויות של נשואים כחוק, אלא על פי דרשת הידועים בציבור, לכן עליהם יהיה להוכיח כי הם חיים כידועים בציבור. הנושא הפך לאחרונה לפוליטי יותר ויותר תוך התערבות ארגונים שונים למען זכויות האדם אשר דורשים את הסרת האפליה המופנית כלפיהם בתחומי חיים שונים, וכן בארגונים חד מיניים שצברו כוח פוליטי.  אלו נתקלים בתקרת זכוכית שמתבקעת לאיטה עם הנהגת רוח הסובלנות וחדירתם של פוליטיקאים פרו התרת זכויות שוות לכולם.

הצטיירותם של נישואין חד מיניים בעולם
מדינות חוק רבות מגדירות את מוסד הנישואין החד מיניים כחוק. בין מדינות אלו ניתן למנות את פורטוגל, הולנד, בלגיה, ספרד, שבדיה, איסלנד, קנדה, ארגנטינה וחלק מהמדינות שבאמריקה. משום סיבה זו, רבים מהזוגות החד – מיניים שבישראל פונים אל נתיב החתונה האזרחית בחו"ל וחוזרים לארץ עם תעודה שבגינה יוכלו להירשם במשרד הפנים ובמרשם האוכלוסין כזוג לכל דבר, אולם בפועל עדיין אין בכך ערך מוסף מעל עריכת מסמך הצהרה חתום על ידי עורך דין (נוטריון) כידועים בציבור, וקבלת הזכויות הנובעות מכך, ודרושה פעילות נוספת כדי להפוך את ההליך הזה לשקול בעיני המערכת המשפט בישראל.

הסכם חיים משותפים לבני זוג חד מיניים
אחת החלופות היא חתימה על הסכם חיים משותפים שנערך בין ידועים בציבור, וזאת על ידי הוכחת ניהול משק בית משותף לאורך תקופה מסוימת, ולא מעוניינים להינשא אף אם הם יכולים לעשות כן (בני זוג הטרוסקסואלים מורשי חיתון על פי בית דין רבני). עניין זה מקנה לבני זוג את מירב הזכויות כמו אצל זוגות נשואים.

חתונה במדינה המתירה נישואין חד מיניים
אלו שהחליטו להתחתן בקפריסין או בקנדה כמו בכל מדינה אחרת שמתירה נישואי חד מיניים, יוכלו לעשות זאת בחו"ל (ואף באמצעות רבנים ורבניות רפורמיים), לקבל את המסמכים הרצויים ולחזור עמם ארצה, בתקווה שמשהו בעתיד ישנה את פניו וייתן גושפנקא לעניין זה.