דיני אינטרנט

למרות שעולם המסחר האלקטרוני כמעט עלה מדרגה נוספת בשנת 2008 ביחד עם הצעת החוק בנוגע לשימוש במסמכים אלקטרוניים שמשמשים לפעילות מסחרית – לרבות פעולה משפטית הנעשית באמצעות מסמכים אלו,  הצעה זו לא הפכה לכלל מחייב, ועד לימי כתיבת שורות אלו לא הוסדרה חקיקה בנוגע ליחסי מסחר באינטרנט חוץ מנושא החתימה האלקטרונית. כאשר מתעוררת בעיה משפטית בנושא זה, חלים הדינים במשפט האזרחי או דינים להגנת הצרכן על העסקאות המבוצעות באינטרנט.  חוקים אלו מושאלים ואינם מותאמים למציאות המיוחדת והמורכבת של העולם הוירטואלי.

חוק החתימה האלקטרונית
בשנת 2001 נכנס חוק החתימה האלקטרונית, שנוגע לחתימה מאובטחת באתר, שנושאת תוקף משפטי. חוק זה כולל תקנות שקובעות מהן הטכנולוגיות שמאפשרות יצירה של חתימה מאובטחת, ומה הדרישות למי שמבקש להיות גורם מאשר להנפקה של אותן החתימות על פי נהלים. בשנת 2002 נוספה לחוק הקביעה מתי לא ניתן לעשות שימוש בחתימה אלקטרונית במקום הידנית.

חופש הביטוי באינטרנט
חופש הביטוי הינו זכות יסוד חוקתית. ממולו עומדת הזכות של אדם לשם טוב – והאחד יכול לפגוע בשני, במדינה שבה ישנה דמוקרטיה ואתרים רבים מאפשרים פרסום כמעט בלתי נשלט על תכנים כמו בטוקבקים למשל, ואף מותירים אותם בהודעה מוקדמת "על אחריות המפרסם", אלא אם דווח מקרה של פגיעה ברגשות אדם. באותה נשימה, המפרסמים יכולים להיות אנונימיים. במקרה זה, כשאין חוק לשון הרע בתחום דיני אינטרנט – עורך דין יתבסס על חוק איסור לשון הרע משנת 1965.

תוכן שחובר על ידי צד שלישי
במידה וצד שלישי (שאינו הספק ואינו בעל האתר) מפרסם תוכן פוגע, הצעת החוק משנת 2008 מציעה לשתף בין המשפט האמריקאי והמשפט האירופי ולעמוד על העקרון שבו האחריות לתוכן שפורסם על ידי אדם שלישי נתונה לו והן מסירות ידיהן מכך.