עבירת תקיפה ואלימות- שיקולי ענישה

שיקולי ענישה והיחס לקורבנות העבירה - בית המשפט בבואו לשפוט ולקבוע את עונשו של הנאשם, הוא לוקח בחשבון מספר שיקולים, כמו למשל הגנה על האזרחים מפני ביצוע העבירה שוב. כמו כן, בית המשפט לוקח בחשבון את הצורך לשקם את הנאשם. העונש צריך להיות מרתיע אך עדיין להשאיר לנאשם דרך שבה הוא יוכל להשתלב חזרה בחברה. בבואו להחליט על העונש הוא נעזר בהמלצות שירות מבחן. מצד שני, העונש המוטל צריך לשקף צדק חברתי ומשפטי כדי למנוע מאחרים לעשות את העבירה. 

מידת התאמת העונש לחומרת המעשים
ההגנה על הקורבנות בפועל או הפוטנציאליים מחייבת שימת לב מיוחדת של בית המשפט, שכן באם העונש לא יהיה חמור מספיק, הוא לא ימנע את הישנות העבירה ועל ידי כך יהיה הציבור קורבן למעשים דומים גם בעתיד. בית המשפט צריך לדאוג גם שהצדק ייראה ולא רק ייעשה, ושהציבור ירגיש שאכן הוא מוגן במידה מעבר לסבירה כאשר הוא חי את חייו היומיומיים. ענישה סלחנית מידי תגרום להתמוטטות מוסרית ולהרגשה שבית המשפט מתפשר על ערכים ונורמות. בית המשפט צריך לשלוח מסר לעבריינים שביצוע העבירה אינו כדאי.

זכויות הנאשם בשיקולי הענישה
בית המשפט בבואו לשקול את העונש על מבצע העבירה צריך לקחת בחשבון מספר פרמטרים. אם הנאשם מודה באשמתו ועל ידי כך חוסך תהליך משפטי ארוך ויקר ובמיוחד חוסך את זמנו של בית המשפט הקיים במסורה בישראל. כמו כן, אם הנאשם הביע חרטה על מעשיו, יש סיכוי שהוא לא יחזור עליה בעתיד. פעולה נוספת היא רצון של הנאשם לפצות את הקורבן בצורה חומרית וזאת מיוזמתו הוא. לבית המשפט בבואו לפסוק את העונש יש מרווח בין מינימום למקסימום ענישה שהחוק מאפשר.

מתי שוקלים עונש מאסר בפועל?
ישנן עבירות אשר חומרתן ומידת הפגיעה בחברה הן גבוהות במיוחד. נהוג לקבוע על עבירות מסוג זה עונש של מאסר בפועל. יש עבירות שלבית המשפט אין אפילו שיקול דעת והחוק מאלץ את השופטים לפסוק מאסר בפועל. עבירות כמו רצח, הריגה, אונס הן עבירות שלא ניתן לשחרר את הנאשם ללא מאסר בפועל. אך, כאשר באים לקבוע את מספר השנים בו ישהה העבריין במאסר צריך לקחת בחשבון שעדיין השאיפה היא שהעבריין ישתקם. ככל שמספר שנות המאסר יהיו רבות יותר כך אנו מקטינים את הסיכוי שהעבריין ישתקם.