אפליה בכניסה למקומות ציבוריים

אפליה יכולה להיות ישירה או עקיפה, כלומר מכוונת, או בלתי מכוונת מול קבוצות שונות באוכלוסיה. ההבדל שבין קבוצה לקבוצה או בין פרט אחד לשני הוא ההופך אותם לבעלי יתרונות מסוימים או בעלי חסרונות – ולעתים אין הצדקה לעניין. עניין האפליה הוא על בסיס שוני במין בגזע, צבע העור, לאום, מבטא וכן הלאה. יש סוגים שונים של אפליות, וחלק מהם נראים גם בכניסות למועדונים ציבוריים אשר במקור אמורה להיות גישה לכל החפץ  בכך, עד אשר השומר בכניסה מחליט את מי להכניס ואת מי לא, על ידי "סלקציה".

אפליה היא תופעה שלילית
החוק מאפשר לאכוף מצבים שבהם נראה כי נוצרה אפליה בכניסה למקום ציבורי, על אף האיסור לכך. זו יכולה להיות מניעה מאדם מסוים להכנס למקום ציבורי עקב מראהו – בישראל התופעה צברה תאוצה בשנים האחרונות למרבה הצער-  בעיקר בכניסה למקומות בבעלות פרטית. למרות הבעלות הפרטית, עדיין החוק מתייחס לאפליה זו משום שהפניה היא בדרך כלל לא לקהל ספיציפי, אלא ציבורי.

התובע חייב להוכיח כי נעשתה אפליה
חזקת ההוכחה חלה על התובע, והוא יכול להסתייע בעורך דין על מנת להוכיח כי באמת נעשתה עבירה על החוק בסעיף 6(2), וכל עוד זה לא נסתר על ידי ההגנה. יכול להיות כי האירוע או המקום שאליו נקלע בעל הטענה הוא מלכתחילה נועד לחייב בחירה של הנכנסים למקום, וישנה הגדרה לכך מראש. במקרה זה, לא ניתן לטעון כי הייתה אפליה מכוונת באופן אישי ישיר או עקיף.

מהי אפליה סמויה?
אפליה סמויה היא הסוואה של האפליה בתואנה שנתקיימה במקום "מדיניות מועדון" או "מסיבה פרטית למוזמנים בלבד", ואפילו עדיפות שניתנת ללקוחות קבועים. בכל מקרה שבה ישנה טענה שנועדה לסתור את כוונת התביעה, יש להוכיח גם אותה על ידי ההגנה.