מה ההבדל בין עבירת השוד לעבירת הגניבה – מבחינה משפטית?

שוד וגניבה – שתיהן עבירות מוגדרות בתחום המשפט הפלילי, כשהחוק מבדיל בין אחת לשניה. ההבדלים אינם מתמצים רק בהגדרותיהן, אלא גם בעונשים שנסובים סביבן. סעיף 402 בחוק העונשין מגדיר שוד כמעשה השגת דבר מסוים או עיכובו בחזקתו וכן מניעת התנגדות לגניבת הדבר יכול להיות מזוין או בלתי מזוין ויש בו כדי לפגוע באדם או בחבורה. גניבה לעומת זאת, היא משיכת או לקיחת דבר מה מבעליו ללא ידיעת הבעלים שלו. העונש המצפה לשודד עלול להיות גדול יותר מבמקרה של גניבה.

מהו איום?
היות ושוד מתבצע תוך כדי ידיעת הבעלים של החפץ או של הנכס, מעורבים בכך גם אלמנטים של הפחדה ואיום על מנת שלא להפעיל כוח כנגד השודד, או שימוש בכוח ואף עבירה על החוק מסיבות נוספות על מנת להשלים את פעולות השוד. גם האיום לבדו מהווה הפרת חוק על פי סעיף 192 בחוק העונשין. תוכן האיום חייב להתייחס לאלימות שהופגנה כלפי אדם או נכס. האם היה איום או לא? ההחלטה בעניין תתקבל מנקודת מבט של האדם הסביר ולא על פי שיקול דעתו של המאוים.

מה פוסקת הלכת בית משפט?
על פי פסקי דין קודמים, יש לברר האם העובדות בשטח – יש בהן כדי להוות איום על אדם מן היישוב ולא רק על המאוים. ההקשר של האיום נבחן גם הוא, ולא כשהוא עומד בפני עצמו באופן תלוש מן העניין. לאחר שבית המשפט בודק את הנסיבות הללו (כמובן כפי שהציג אותם עורך דין פלילי ומיומן) ואת המסר שבסיטואציה, יגיעו למסקנת היותו של איום אמיתי על המאוים.
היסוד הנפשי נבחן גם הוא בעניין
שוד משתמש בפסיכולוגיה רבה – לפעמים ישנו קו דק ביותר בין קיומו של איום על הנשדד ובין מה שפירש הנשדד בעצמו, ומדוע זה משנה? על מנת להקל על עונשו של השודד, ההבדל הדק שבעניין יכול לשנות את פסק הדין לכאן או לכאן.