סחיטה באיומים

סחיטה איומים היא שיטה להשגת דבר מה בעל ערך לאדם מסוים שלא היה מושג אלמלא האיום, ובדרך כלל מדובר על כסף. יש מי שמאיים על אדם כי יעשה דבר מה בלתי רצוי אם אדם פלוני לא ישתוק וימנע מפרסום, ויש מי שמאיים להלשין בעצמו ויאיים בפרסום עניין מסוים אם פלוני לא ימלא את רצונו. על מנת שתיווצר סחיטה יש לוודא כי היה איום על אותו אדם סביר – אמת מידה משפטית שנקבעת תוך הפסיקות הקודמות או כפי השכל הישר של בית המשפט ונימוקיו.  

סחיטה באיומים – והגדרתם בחוק
חוק העונשין קבע בזנת 1977 סוגיות שהן מייצגות סחיטה ואיומים. אם אדם מסוים פוגע שלא כדין בפרנסה של מישהו, בחירותו, בשמו הטוב, בנכסיו או בגופו בכוונה כדי להקניט אדם או להפחידו, דינו מאסר לשלוש שנים. עד כאן טוב ויפה, אולם כשמתווספת לכך עבירה של סחיטה, צריך להגדירם בהתאם לסעיף 428:  יש מי שמאיים בעל פה, בכתב או בהתנהגותו  על מנת שמעשה מסוים יעשה או להיפך, ויש מי שמגבה את ההתנהגות הזו גם בהפחדות מסוימות.

אפשר לאיים באופן לגיטימי
ישנו איום שהחוק מוצא לומר שהוא למעשה כדין, ואינו מצריך פנייה לעורך דין נזיקין – אלא אם מתעורר צורך לייעוץ. איום שהוא חוקי הוא כל איום על אדם סביר שאינו גורם לתחושת איום בסיטואציה. גם אם אותו אדם הרגיש כן, הרי שיש לבחון באופן אובייקטיבי את המקרה, ולראות אם האיום באמת השתמע מנסיבות המקרה.

ניסוחים שאינם משתמעים כסחיטה באיומים
במידה ולאדם מסוים נגזל כספו, זכויותיו שמורות לו כדין, ולכן אם ינקוט במילים "אי ההיענות מצדך לבקשתי תגרור מבוכה, הוצאות מיותרות או לאי נעימויות". הניסוח המפעיל את האיום חל יותר על מבנה המשפט "אם תפעל כך – אז אני אפעל באופן זה" המטיל אימה