רישום סימן מסחר

השטח המסחרי צפוף בחברות מסחר רבות ושונות, כאשר לכל אחת מהן אמור להיות סמל מסחרי משלה. כך נוצר מצב – בין אם במתכוון ובין אם ללא כוונת זדון, שישנה אפשרות להפר את הזכויות המסחריות של המקור. חשוב לעמוד על ההגדרה שפקודת סימני המסחר משנת 1972 העניקה וכן לפי התקנות של סימני המסחר שתוקנו ב – 1940 ושוב ב – 1972. כך, בראש ובראשונה, כל מי שטוען כי יש בידו סימן מסחר או מעוניין לעשות כזה, יגיש בקשה על מנת לרשום את הסימן כחוק בישראל.

מה מאפשרת ההגנה שהחוק לסימן מסחרי מעניק?
הסימן המסחרי הוא למעשה סימן ההיכר, המיתוג של המוצר אותו מעוניינים לשווק, החברה או השירות. על בסיס אותו מיתוג, תלוי המוניטין של המוצר שעומד מאחוריו, וכך שומרים שלא תהיה על המוצר השפעה בלתי הוגנת של גורמים אחרים. כך הצרכנים מסוגלים להבחין בין מוצר אחד למשנהו, ולדעת כי הוא משמר רמה מינימלית של המוצרים. ישראל שותפה באמנת פריס – שמגנה על רכוש תעשייתי, אמנת ניצה, אמנת ליסבון שמגינה על כינויי מקור, אמנת מדריד שמונעת ציוני מוצא כוזבים.

לרשום את הסימן המסחרי באופן מסודר
על מנת לרשום סימן מסחרי – יש לפנות לעורך דין המצוי בנושא. הסימן המסחרי (לא יותר מסימן אחד) יוגש באמצעות טופס מתאים וביחד עם תשלום אגרה. לאחר הגשת הבקשה, זו תיבחן על מנת לקבוע אם הסימן ניתן לרישום בהתאם לנהלים ולהוראות.

מתי לא ניתן לרשום סימן מסחרי?
כאשר אין לסימן המסחרי אופי מבחין, אין לו כל הקשר ויזואלי או כיתוב שנוגע למהות או לאיכות הטובין שאותו הוא מייצג. כמו כן אם אותו סימן מסחרי דומה לסימן מסחרי אחר במאפיינים מסויימים, לא יתקבל, אלא אם הוגשו שתי בקשות גם יחד שבשתיהן ישנו סימן דומה ושני הצדדים הגיעו ביניהם – וגם הרשם אישר זאת.