חקיקה בנוגע לזכויות יוצרים קיימת עוד מהמאה החמישה עשר, אל אין תחום משפטי מורכב יותר וערטילאי כמו חוק זכויות הקניין הרוחני.
כשעוסקים בתחום החוק והמשפטי לעיתים נתקלים במורכבות במערכת המשפט, אך תחום זכויות היוצרים יוצר במקרים רבים חוסר הבנה בנוגע לסמכות בערכאה שגויה וערכי הדין נתקלים לא מעט פעמים בתביעות שהוגשות תחת ערכאה שגויה ובצעו את ההליך על ידי חיוב בהוצאות את הצד השני. החוק מעניק לכל בית דין סמכויות נפרדות ולכן אם תביעה זוכה לפסק דין בבית משפט אחד והסמכות לדון בנושא שייכת לבית משפט אחר, פסק הדין הראשון בטל.
תביעות קניין רוחני
תביעות משפטיות בנושא קניין רוחני לרוב כוללות צו מניעה מפני הפרה של זכות היוצר ופיצוי כספי על הנזקים שנגרמו בעקבות שימוש ללא אישור ביצירה. למשל במקרה של תביעה של צלם נגד מערכת עיתון על שימוש ללא רשות בצילומים פרטיים, התביעה מבקשת צו מניעה מפרסום של הצילום ופיצוי כספי.
מה עושים כשיש צו מניעה?
בעבר תביעה על הפרתצ זכויות יוצרים הייתה נספחת לבית המשפט המחוזי והתביעה לקבלת פיצויים לבית משפט השלום. עם זאת בשנת 2003 נחקק תיקון לחוק משנת 1984 במטרה להקל על החלוקה הלא נוחה וציין שכאשר מדובר בתביעה שכוללת גם צו למניעה וגם תביעה לפיצוי, שתיהן יזכו לדיון בבית המשפט המחוזי.
זכויות יוצרים - זכויות וסמכות
לכאורה התיקון בחוק מאפשר הגשה של כל התביעות בנושא ישירות לבית המשפט המחוזי, אך מדובר בתפיסה מוטעת. כי אם אין רצון בפיצוי או לחילופין בצו המניעה, יש להפריד בין התביעות כפי שצויין בחקיקה המקורית ב-1984. בנוסף, יש מקרים (כמו למשל דיון סביב מדגם או פטנט) שתמיד יסופחו לבית משפט מחוזי. כמו כן, כאשר מדובר בנושא הקשור למקום עבודה או ליחסי משפחה התביעה תסופח לבית דין לענייני עבודה או לחילופין לבית דין לענייני משפחה.
.jpg)
