ישנן פעמים, בהן האם היא משלמת דמי המזונות לגרוש או לגרושה, על אף הנוהג הגורף להטיל זאת על האב. היות שישנם סוגים שונים של הסדרים, רצוי להתייעץ אודות העניין ביחד עם עורך דין משפחה המומחה בדיני מזונות.
לפי הדין העברי, החוזה לזון את הילדים עד לגיל 15 נמצאת בחזקתו של האב, על מנת לדאוג לצרכיו הבסיסיים ולשמור על רמת החיים שהייתה נהוגה ואליה היה רגיל. מאידך, אילו האם מסוגלת לספק קודם כל את צרכי עצמה תוך שהיא מגדלת את הילד על אף אם היא משכירה את עצמה ועובדת על מנת לייצר הכנסה לבית, הרי שיש מקום לדון על השתתפות בדמי המזונות המשותפים על פי רמת הכנסתה או אמידותה, היתרה הנותרת על אחת כמה וכמה אם הילדים גדלים במשמורתו של האב.
חובה מדין צדקה
חובת המזונות מדין צדקה מגובשת על פי שלושה כללים במשפט העברי עליו נסמכים בפסקי הדין: חובת הצדקה תוטל על האמיד מבין ההורים, חובת הצדקה תתייחס כלפי הנצרך והיקפה תימדד כפי מחסורו של הנצרך. יש לציין, כי ישנו הסבר להגדרות אלו: "אמידות" הינה מושג המתייחס למי שבכוחו לזון את עצמו ועדיין נותרת בידו יכולת כלכלית. הנצרך הוא מי שאין בכוחו הכלכלי לדאוג לצרכים. אודות המחסור – בית המשפט יכריע במשא והמתן שבין הצדדים בעניין לפי נושאים. תשלום דמי המזונות יכולים להשתנות בהתאם להיקף המשמורת על הילד אצל ההורה השני. ככל שישנו איזון בין המשמורות עצמן, כך עדיין האב יהיה חייב בדמי מזונות – או לצורך העניין כל מי שנחשב לאמיד מבין השניים, אולם יופחתו לו כ- 25% מדמי החיוב.
הדיון לגבי רמת היכולת הכלכלית
רמת היכולת הכלכלית תיקבע על פי מסמכים שימציאו הצדדים לאורך מספר החודשים האחרונים, ויוצגו באמצעות עורך הדין. חשוב להתייעץ לגבי עניין זה, על מנת להציג את התמונה המציאותית שקיימת, לפי האינטרס הרצוי – בגידול של הילדים ותשלום של דמי מזונות.
.jpg)
