זכויות העצור הן חלק מן החוק בישראל, ובעוד אינן מתקיימות, המשמעות היא שכל הליך המעצר פגום, ואולי אף מבוטל במקרים מסוימים, לפי מידת הצלחת הוכחתו של עורך דין פלילי את העניין.
אצל רבים שזו להם חקירתם או מעצרם הראשון, מתעורר הלם או לפחות עניין של חוסר ידע או מוכנות בנושא הזכויות המשפטיות העומדות מאחוריהם, כשהמשמעות היא ניצול של הגורם העוצר את הנעצר – ביחוד אם לא נאמרו לו זכויותיו המלאות לפניו מלכתחילה. נקודת ההנחה היא, שאילו אותו עצור להכיר את זכויותיו היה יכול להפגע פחות מההליך. זכויות עצור לוקחות חלק בדין הפרוצדוראלי בהליך הפלילי שבישראל, ומקיימות למעשה גם את חוק היסוד של אדם כדי לקיים הליך הוגן, כפי שמגיע לכל אדם באשר הוא לשמור על חזקת חפותו בטרם הוכחה הרשעתו.
סעיפי חוק וזכויות העצור
סעיפי החוק שמגבים את זכויות העציר ועל פיהם נסמכת ההגנה בין היתר, אלו סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי משנת 1996, בו נקבעת זכות העצור להיות מוחזקת תחת אחריות המשטרה או שירות בתי הסוהר. סעיף 8 לחוק יקבע זכויותיו של עצור בטרם הוגש נגדו כתב האישום או שנעצר לראשונה להמצא בנפרד מאסירים אחרים בעלי עבר פלילי או בהליך עד תום ההליכים.
המשך פירוט סעיפים
לפי סעיף 9-6 לחוק סדר דין פלילי, הממונה על החקירה יהיה רשאי לאשר לעצור שלא הוגש נגדו עדיין כתב אישום לקבל מבקרים ושיחות טלפון. סעיף 10 לחוק יקבע עבור העצור אמצעי מעצר סבירים על מנת למנוע בריחה וכן אינו מתיר עונש גופני. בהמשך, סעיף 34 מדבר על זכות היוועצות של עצור.
החוק מבדיל ביחסו לחשוד, עצור ונאשם
יש להבדיל בין ההגדרות של חשוד, עצור ונאשם על מנת להעניק לו את היחס הראוי ואת הגיבוי מאת עורך דין פלילי. חשוד יהיה מי שנחשד בביצוע של עבירה פלילית, עצור – מי שהמשטרה עצרה אותו בחשד לביצוע עבירה אולם טרם התברר אם יש בסיס להגשת כתב אישום, ואילו נאשם – הוא מי שכבר הוגש נגדו כתב אישום מידי בא כוח של המאשימה לדבר העבירה הפלילית.
.jpg)
