ישנם הרבה מקרים בהם אנשים נעצרים על אחזקה ועל שימוש בסמים. מתי המקרה ייחשב כסחר ומתי זה ייחשב כצריכה עצמית? כמו כן, מהם הסוגים עליהם מדבר החוק? הכל במאמר הבא
על פי החוק לפקודת הסמים המסוכנים, שימוש עצמי בסמים שללא אישור רופא אסור. כל מי שעובר על הוראות החוק, דינו מאסר של שלוש שנים בתוספת קנס משמעותי. כמו כמעט בכל דבר בחיים, גם כאן הכמות קובעת ולכמות הסם שהאדם מחזיק יש חשיבות גם בגודל העונש שיקבל באם נתפס. ישנו הבדל מהותי בין אחזקה לבית לבין שימוש עצמי והוא נראה בעיקר ברף הענישה אשר כמובן מתבטא בשנות המאסר או הקנס אותו יקבל על הנאשם בעבירות אלה.
צריכה עצמית
קנאביס, חשיש וקוקאין הם הסמים האסורים על פי החוק, כמובן בנוסף לרבים ואחרים, אך הם הנפוצים ביותר. אדם שמחזיק ברשותו עד 15 גרם של קנאביס נחשב למי שמחזיק סם לצריכה עצמית. אדם שמחזיק 15 גרם של חשיש, גם כן נחשב לאדם שמחזיק סם לצריכה עצמית. בקוקאין הסיפור הוא שונה, אדם שמחזיק רק 0.3 גרם נחשב כמחזיק לצריכה עצמית. מעל זה, דינו מאסר.
שימוש בסמים - ההבדל בין אחזקה לסחר הוא גדול
ואם אדם נתפס עם כמות גבוהה מזו?
אם אדם נתפס כשהוא מחזיק כמות גבוהה מזו המפורטת למעלה, זוהי עבירת פשע חמורה שכאמור, גזר דינה הוא שלוש שנות מאסר. עם זאת, הנאשם יכול לשכנע את בית המשפט שהוא מחזיק בכמות גדולה של סמים לשם צריכתו האישית בלבד.
מה קורה בפועל
בתי המשפט רואים בחומרה עבירות של סחר בסמים. לעומת זאת, אלה שמחזיקים בכמויות קטנות מקבלים עונשים שלרוב מסתכמים בפתיחת תיק ורישום פלילי או רישום משטרתי, בנוסף לקנס מסוים. אם העבירה חוזרת על עצמה, האדם יכול גם להיכנס למאסר. בית המשפט רואה בסמים נגע חברתי אותו צריך להכחיד, אך הוא יתחשב גם בנסיבות חייו של הנאשם במקרה בצורך, כמו גם בעברו הפלילי ומצבו הבריאותי.
.jpg)
