לשם הוכחת טענה ו/או עובדה שברפואה נדרש בעל הדין להוכיח טענתו על ידי הצגת תעודת רופא וחוות דעת התומכת בעמדתו. המאמר שלפניך מסביר בקצרה מי הוא המומחה הרפואי ומהו תפקידו
במקרים רבים נדרש בית המשפט לקבל החלטות הרות גורל בתחומים שונים בהם אין השופט מתמצה ואין הוא מוכשר להביע חוות דעת, על כן מסתמך הוא על חוות דעתו של מומחה רפואי המתמחה בסוגיה המדוברת מומחה רפואי הינו אדם אשר עבר הסמכה והוכשר כמומחה בתחומו בהתאם לתקנה 34 לתקנות הרופאים.
הוכחת טענה שברפואה
תקנות סדר הדין האזרחי קובעות, כי בבואו של צד לטעון עניין שברפואה מטעמו לצורך ביסוס טענותיו, עליו לצרך לכתביו תעודת רופא וחוות דעת התומכת בטענה. צד שיטען תענה שברפואה ולא יבססה על חוות דעת רפואית לא יורשה לטעון טענה זו בבית המשפט. התקנה קובעת כי בית המשפט רשאי, בהתאם לשיקול דעתו ומטעמים מיוחדים שירשמו, לפתור צד מהגשת חוות דעת זו.
המומחה הרפואי צריך לערוך בדיקה ולתת את חוות דעתו
בדיקת המומחה הרפואי
לשם יצירת חוות דעת מטעמו של המומחה, רשאי הוא לדרוש מבעלי הדין להתייצב בפניו ולאפשר לו לבדוק אותם פיזית וכן לבחון את המסמכים הרפואיים שברשותם, להעתיקם או לעיין בהם. צד שיסרב לאפשר למומחה הרפואי לקיים את כלל הבדיקות כאמור, לא יורשה לטעון טענות רפואיות מטעמו ואף תוקשה הוכחת טענתו בפני בית המשפט אשר יסיק כי ישנה סיבה וכוונה לאי מתן אפשרות למומחה לבחון את הדברים
מעמדו של המומחה הרפואי בראי בית המשפט
הן מומחה כללי והן מומחה שברפואה מוחזקים בעיני בית המשפט כיועצים בלבד ואין בחוות דעת משום פסק דין. על פי בחינת הפסיקה, ניכר הדבר כי חוות דעת רפואיות שניתנה על ידי מומחה לבקשת בית המשפט, בניגוד לחוות דעת שניתנה על ידי מומחה לבקשת אחד הצדדים, תשפיע באופן ניכר יותר על פסיקת בית המשפט בסופו של ההליך משפטי.