רישומו של סימן מסחר אינו מוגן לעד. גם כשמדובר על סימן מסחר שנרשם כחוק וכדין חשוף לביטול או למחיקה, על פי עילות ונסיבות שונות – כך קובע סעיף 41 לפקודת סימני המסחר משנת 1972. אחת מן הנסיבות יכולה להיות היעדר שימוש בו.
ישנו מנגנון לביטול סימן מסחר רשום, אשר קבוע בסעיף 41 לפקודת סימני מסחר בנוסח החדש משנת 1972. המנגנון יפעל במקרה שבו המבקש פעל בתום לב לעשות שימוש בסימן ולאחר הוכחה כי גם לאחר רישום הסימן לא נעשה בו שימוש לאורך שלוש השנים אשר קדמו לבקשה לבטלו. הרציונל שעומד מאחורי המנגנון הזה הוא הרצון של המחוקק למנוע גורמים באשר הם לרשום סימן מסחר גם אם לא נתכוונו להשתמש בו. פעולה זו שנעשית בזדון ומבלי להשתמש בסימן עלולה למנוע ממתחרים לעשות שימוש בסימן הזה או בדומה לו.
מי רשאי לבקש זאת?
על פי הפקודה, ניתן לאשר לכל אדם המעוניין להגיש בקשה לביטול הסימן המסחרי הרשום לעשות זאת, על סמן הנימוק של אי שימוש בסימן. אין צורך שאותו מבקש יהיה בעל אינטרס באשר לסימן כיון שנפגע מרישומו, וזאת בשונה מהליכי ביטול ומחיקה אחרים. אי הבדיקה בציציותיו של מבקש הביטול מראה כי המחוקק הישראלי שואף לטוהרו של פנקס סימני המסחר ובכך מצדיק זאת.
איך מתבטלים סימנים מסחריים?
יש להגיש את הבקשה לביטול סימן המסחר עקב אי שימוש בו לבית המשפט העליון או לרשם סימני המסחר. האחרון הוא האמון על בחינת הבקשות ולכן בדרך כלל הבקשות מוגשות לו. בסמכותו להחליט גם אם להעביר את הדיון בכך לבית המשפט העליון. זהו הליך משפטי לכל עניין, הליך שבו מגיש הבקשה יהיה מיוצג על ידי עורך דין המיוחד לתחום זה ויוגשו בו תצהירים וכתבי טענות. בתום ההליך, יהיה זה הרשם שיכריע בעניין אם לבטל את הסימן המסחרי או אם לאו.
בחינת הבקשה
ניתן לבחון את הבקשה לביטול סימן מסחרי כל עוד לא היה שימוש בו לאור מספר בדיקות; הבדיקה העובדתית תבדוק אם היה שימוש בשלוש השנים הקודמות למועד הגשת הבקשה, האם קיימת הצדקה לאי השימוש בסימן והאם ישנן הצדקות אחרות לאי שימוש – כמו למשל נסיבות מיוחדות במסחר או משיקולים שונים. בחינת הבקשה תיערך על פי הטיעונים של מבקש הבקשה לביטול והוא זה שישא בנטל ההוכחה לטיעוניו בבקשת הביטול.
.jpg)
