לאחרונה השיח הציבורי הופנה לדילמה סביב שימוש בסימני מסחר במסגרת מודעות מילים. האם מדובר בהפרה בוטה של הזכות לקניין רוחני או תירוץ לחסימה לא הוגנת של תחרות?
שימוש בסיני מסחר של מותג או חברה, במטרה לפרסם מוצר אחר ללא רשות החברה נחשב בעיני רבים לתחרות לא הוגנת. בשנים האחרונות התנהלו משפטים בנושא בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של חברות אודות שימוש בשם המותג לפרסום מודעות מילים עבור מנועי החיפוש של גוגל. אותן חברות שמתלוננות על שימוש בשמות המותג לקידום בגוגל, עושות לרוב שימוש באותה שיטה בדיוק.
שימוש בשמו של מתחרה
הפסיקה בנושא נחלקת ובעוד שבארה"ב לרוב הפסיקה הייתה נגד שימוש בסימני המסחר של חברה אחרת, באירופה התייחסו לטענה בביטול ודבקו בזכות לתחרות חופשית. בישראל התנהלו שני משפטים בנושא שקבעו נגד הטענה שמדובר בהפרת סימני מסחר. בסיס הרעיון שאין להשתמש בשם וסימני היכר של חברה כדי לקדם מוצר או שירות ללא רשותה הוא נכון, אך האם הדבר תקף פשוק תחרותי כמו קידום מודעות מילים בגוגל?
בתביעה על שימוש בצמד מילים בדק – בית, בית המשפט קבע שמדובר בביטוי שגור בשפה העברית ולא ניתן להפוך אותו לסימן מסחרי. בנוסף, במשפט אחר של חברת הבגדים מתאים לי, בעקבות הצגת מודעות פרסום בגוגל למילות החיפוש "מתאים לי" ו - ml, בית המשפט טען, שצורת הפרסום היא חלק מתחרות בריאה. בהתמודדות עם תביעה על שימוש בסימנים מסחריים, מומלץ לפנות לעורך דין לעניינים מסחריים.
קניין רוחני וחסימת תחרות
במשפטים שהתקיימו בארץ ובמקומות אחרים באירופה, התעוררה הטענה שהתעקשות על קניין רוחני במקרים של שימוש במילים עבור קידום במנועי חיפוש, היא חסימה של תחרות בריאה בין חברות מסחריות ופוגעת בין היתר גם בציבור.בית המשפט השווה את המקרים לסיטואציה בה אדם מפרסם חנות נעליים בדרך המובילה למתחרה – אם במודעה עצמה אין סימני מסחר של חברה מתחרה, אין מדובר בהפרת זכויות קניין.