עברת השוחד

שוחד הינו טובת הנאה בכסף או בשווה כסף, הניתנת על מנת שתופעל סמכות מסוימת לטובת נותן השוחד. במסגרת כך, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד נחשבות לעברות פליליות על- פי חוק העונשין במדינת ישראל, ואף אם תרצו קיים איסור כבר מימי התנ"ך תוך הציווי "ושחד לא תקח". ועבור השופטים העוסקים בתיק המקרה, ההחלטה לקביעת גזר הדין לכאן או לכאן לא תמיד עומדת לצד התובע,משום שמדובר פעמים רבות באנשים שאינם בעלי עבר פלילי, אנשים בעלי תרומה לחברה או אנשים בעלי פעילות ציבורית ועוד.

עבירות השוחד השונות
לכל אחד המניע שלו לעשיית עברת שוחד. אף זה המכיר את החוק ומשרת ציבור יכול להסתמא מעברה זו ומאבד קנה מידה או שיכול גם לעשות אותה בתמימות דעים. יש מי שמשתמש בזכויותיו על חשבונו של הציבור לצורך סיפוק ענייניו הפרטיים. בתוך כל אלה, ישנה גם נטילת שוחד משום פגם התנהגותי הטבוע באדם.

חומרת העברה בבית המשפט
הענישה על עברה זו נועדה פעמים רבות שלא רק לגבות מהמשחד את דמי השוחד ואף ברבית, אלא נועדה גם לצורך הרתעה של הציבור להמשיך ולנקוט בפעולות מעין זאת. בית המשפט רואה את העבירה הזו בעיניו כחמורה, ויש בכוחו להגן על החברה בעזרת טוהר המידות. הצגת המקרה מול בית משפט בעזרת עורך דין הבקי בעניין זה עשויה לגרום לבית המשפט לשקול שוב את דין הענישה על פי אופי הצגת עניין השוחד וקבילותו בבית המשפט.

כיצד מכריע בית המשפט בנושא?
בית המשפט בודק טרם גזר הדין האם מדובר במקרה שהוא מלפנים לשורת הדין ולא ניתן היה למשל לנהוג בו אחרת. במקרים רבים תקדים למקרה עשוי לשמש כאבן פינה להקלה על הנאשם, אלא אם יוכח אחרת.