גם נתבע בסדר דין מקוצר יכול לקבל רשות להתגונן באמצעות טענה בעל פה כנגד מסמך. כדי שהטענה תהיה בתוקף, עליה לעמוד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה – וזאת כדי שלא תהיה טענה בעלמא.
עורך דין שמייצג צד בבית המשפט לא יכו להביא עדות בעל פה אל מול מסמך בכתב, ולא יהיה יכול לסתור תוכנו של מסמך אחד – אלא באמצעות המסמך האחר, וזה על פי סעיף 80 בחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאנית. עם זאת, לאור פסיקות קודמות נקבע, שטענה שבעל פה יכולה לקחת צד מול מסמך, אולם יש צורך שהיא תהיה טענת הגנה טובה בסדר הדין המקוצר. איך ניתן לדעת כי הופעלו על החותם לחצים לחתימה על מסמך וזאת – בלא שהובהרו לא כלל הפרטים הרלבנטיים? יש לקיים משפט מלא ולברר את שקרה באמצעותו.
טענת "לא נעשה דבר"
טענת "Non Est Factum" – "לא נעשה דבר" היא טענה בה יכול להשתמש המבקש במקרים חריגים ביותר, על מנת לטעון כי הוא הונא לחשוב כי המסמך שעליו חתם היה בעל מהות בסיסית שונה לגמרי ממה שהמסמך היווה בזמן החתימה. כך – אפשר לטעון גם שהייתה הודאה שבאמצעות התנהגות, כלומר – ניתן היה לפרש את ההסכם באופן שונה לחלוטין גם על פי התנהגותו של הצד המחתים על החוזה.
מה שווה יותר? טענות בע"פ או מסמך בכתב?
החוק העותומאני – הוראה מיושנתשופטים רבים סבורים, כי יש בחוק העותמאני שאוסר הצבת טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב התנהלות ארכאית אשר אין לה עוד מקום במציאות של ימינו אנו, ויתכן שיש מקום למוחקו מספר החוקים המשמש בימינו. הפירוש המילולי של החוק בסעיף 80 מאפשר הבאת עדות בעל פה כל עוד העדות אינה שוללת או סותרת את תוכן המסמך. ניתן להוכיח למשל שאין קשר בין התביעה למסמך או שנאמרו דברים שונים מאשר מה שכתוב במסמך.
חריגים לסתירת מסמך בעל פה
על מנת להבין אם ניתן להעלות טענה זו בפני בית המשפט, רצוי
להתייעץ עם עורך דין מתאים. כאשר הטענה באה לסתור דבר מה שאינו מצוי במסמך ניתן לטעון זאת בעדות שבעל פה, או כשהטענות שנטענות אינן נגד המסמך, אלא נגד התביעה. סתירת המסמך הכתוב תיערך באמצעות המצאת מסמך כתוב אחר, הודאת בעל הדין שמסתמך על מסמך מכתב וכאשר הנתבע אינו יודע קרוא וכתוב – ויטען כי הוליכו אותו שולל.