מעמדו המשפטי של העיזבון לא מקבל תשובה בפקודת הנזיקין ובחוק ההקמה של בית המשפט לנושאי משפחה. גוזרים את מעמדו של העיזבון על פי חוק הירושה משנת 1965 – זהו פסק הדין משנת 1998.
על פי ההלכה הפסוקה, העיזבון אינו נחשב לאישיות משפטית. עיזבון הוא שם המכיל בתוכו את כלל היורשים, ואינו אישיות משפטית נפרדת מהם. זאת, בניגוד למעמדו המשפטי של תאגיד, על אף שאינו לכשעצמו ישות אנושית המתפקדת באורח עצמאי – וההכרה נגזרת מתוך הכרתו כפיקציה שהומצאה בימי המאה העשרים- מאות בשנים לאחר כתיבת ההלכה. ההלכה היהודית מייחסת את הקניין ובכלל זה גם את העיזבון לבני אדם בלבד. פסק דין משנת 1976 שנכנס לספרו של הרב שלמה דיכובסקי קובע כי הרכוש שייך במהלך התקופה שבין פטירת המנוח לבין חלוקת הרכוש לחלק מתפישת הבית כשאינו בבעלות היורשים עדיין.
מהו עיזבון?
העיזבון הינו שם המכיל את הזכויות ואת הכספים שנותרו לזכות או לחובת אדם לאחר שנפטר מן העולם. ניתן לתבוע את אותו העיזבון בגין חובות שונים אולם היות שהעיזבון אינו בעל אישיות משפטית, הרי שתובעים בהגדרה הכוללת את הרכוש של הנפטר. כברירת המחדל, העיזבון יחולק על פי הסעיף הראשון לחוק הירושה כשהיורשים יהיו על פי דין. במקרה אחר – היורשים יהיו נהנים על פי צוואה.
חשיבות העיזבון כאישיות משפטית
מצב ביניים נראה כי על פי ההלכה העברית נוצר מין מצב ביניים, שבו הרכוש כבר אינו שייך לנפטר מחד, ומאידך עדיין לא חולק משום שהיורשים עדיין לא הפכו באופן רשמי לבעלי העיזבון. עניין זה עלול ליצור סתירה מבחינת המשכיות הבעלות על העיזבון. מכאן, יכולה הייתה להתגבש אישיות נפרדת לעיזבון הנתבע. זאת, גם אם העיזבון נמצא בידיים משותפות של גורם אחד או יותר מכך עד לרגע חלוקתו כחוק.
ההבדל בין אישיות משפטית של תאגיד ובין חוסר האישיות של עיזבון
המשפט העברי מתקשה להכיר בעזבון כאישיות נפרדת, וניתן להסביר זאת גם באמצעות התגובה לשינוי; בעוד שחברה בע"מ או שהתאגיד מגיבים לשינוי כאשר בעל קניין מעוניין להחיל את השינוי הרי שהעיזבון יגיב לשינוי רק בזמן פטירתו של המנוח – המשמעות היא שהשינוי אינו נובע מתוך רצונו של הנפטר. מתוך כך קיימות השלכות גם לצדדים שלישיים בכך – וההלכה הפסוקה מבקשת לפקח על פעילות התנהלות תהליך חלוקת העיזבון, ובתוך כך רצוי להתייעץ עם עורך דין לענייני ירושות.
.jpg)
