מקרה זה מדבר על בני זוג פרודים שבבואם להתגרש התנה האב את מתן הגט בויתור מציד אישתו בזכויות ממוניות אשר להן היא זכאית תוך הכפשה, ניצול וגידוף מצידו כלפיה.
עובדות המקרה מדברות על בני זוג עם שני ילדים קטינים הפרודים במשך תקופה של למעלה משנה, כאשר בפועל האישה טרם קיבלה את גטה מן הבעל, אשר מתנה את הסכמתו "לשחרר" את אשתו בויתור מצידה על מזונותיה וכמו כן פטור קבוע מדמי מזונות ילדיו. הבעל מצידו מוכן לוותר על קשר עם אישה אחרת, ובהתאם דורש הוא כי גם האישה "תשלם מחיר" בגין הגט המיוחל. לא זאת אף זאת, במהלכם של הדיונים המשפטיים אשר התקיימו בבית הדין הרבני, הרבה הבעל להטיח באשתו האשמות, גידופים ומילות גנאי לרוב וזאת על אף נוכחותם של ילדיהם הקטנים בדיון.
טענות שונות מצד הבעל ותגובת בית הדין
הבעל, אשר כאמור התנה את המתן הגט בויתור מצידה של האישה על זכויותיה וזכויות ילדיה, טען ויצר בפני בית המשפט תמונת מצב לפיה דואג הוא, ומכלכל את ילדיו בכלל תחומי החיים, זאת על אף שלא הגיש בקשה למשמורת על ילדיו. בית הדין הרבני, בשומעו את טענות ודרישות הבעל, בחר לבטא את תחושותיו וקביעותיו בחריפות בקובעו כי "אדם שטובת בניו הקטנים מול עיניו אינו מכפיש את אמם על כל גבעה ותחת עץ רענן" כמו גם אמירות לפיהן התנהגות דוגמת התנהגותו של האב מאפיינת סחטנים מהסוג השפל ביותר וכי פעולותיו הראה הוא כי ממונו חשוב לו יותר מאשר ממונם של ילדיו.
האם ניתן להתנות את מתן הגט?
טובת הילדים ומשמורתםהבעל, אשר בחר להעתיק את מקום מגוריו לעיר בני ברק, טען כי על אף שהוא אינו מעוניין במשמורת מלאה עליהם, בכדי שיוכל לדאוג ולפקח עליהם, כדאי שיעברו הם להתגורר בקירבה לביתו החדש ובכך יתרחקו מרחק משמעותי ממקום מגוריהם הנוכחי. בקביעתו, הסתמך בית הדין על חוות דעתו של רב הקהילה בה הם מתגוררים כיום וכמו כן על דעתם של רשויות הרווחה אשר קבעו פה אחד כי מעבר ועקירה של הילדים ממקום מגוריהם ובכך לעקור אותם מהקהילה בה הם כה מעורים, יפגע בהם וישאיר בהם קשיים וצלקות קשות.
פסיקתו הקובעת של בית הדין
לאור חוסר האמון הניכר אותו הפגין בית הדין כלפי הבעל, וכן לאור התנהגותו הבלתי מוסרית, קבע בית הדין בפסיקתו כי על הבעל קיימת חובה לתת לאישתו את גטה באופן מיידי וללא התניות למינהם. עוד קבע בית הדין כי האם היא שתקבל את המשמורת המלאה על ילדיה הקטינים וכמו כן ישא האב במזונותיהם הזמניים בסך של כ3500 ₪.