מחלות נפש בעקבות השירות הצבאי

הצבא הוא האפוטרופוס האחראי לשלום החייל מכל בחינה רפואית (נפשית וגופנית) במשך תקופת שיוכו לצבא, כל עוד החייל בשירות חובה או קבע. מחלות נפש הן חלק מהסטטיסטיקה החברתית, כשלעתים נמצא הקשר בין השירות הצבאי לבין הופעתה של אותה מחלה. כאשר נמצא הקשר בין השירות הצבאי לבין התפרצותה או מקורה של מחלת נפש, אותו חייל שלקה בנפשו רשאי לדרוש פיצויים ממערכת הביטחון, מאחר וזו אחראית לשלומו תחת חסותה.

תביעה בגין פגיעה נפשית במהלך השירות
כאשר מתגלה מחלת נפש אצל חייל בשירות הצבא, יש להגיש תביעת תגמולים למשרד הבטחון, ממש באותו אופן שבו מגישים תביעה עקב פגיעה גופנית. התביעה תוגש על טופס מסוג מחלות כ"בקשה להכרת זכויות". בטופס יש לפרט את סוג המחלה או הפגיעה שנקבעה על ידי רופא מומחה, ויש לצרף אליה מסמכים רפואיים הקשורים לפגיעה זו, וכן דו"ח מהרופא, במקרה וקיים. הטופס יוגש לקצין המילואים תוך שלוש שנים ממועד השחרור – תקופת ההתיישנות במחלות נפש ארוכה יותר. לאחר הגשת הטופס, יזומן החייל במרבית המקרים לוועדה הרפואית שתקבע את אחוזי נכותו – תשובה נשלחת בדואר כולל הכרתו של החייל כנכה צה"ל.

מה יכול לגרום למחלת נפש?
ניתן ללמוד מקביעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי לא נדרשים אירועים יוצאי דופן שמשמשים כטריגר למחלות הנפש, מספיק שתנאי השירות גוררים לחץ נפשי על אותו החייל. במידה והתופעה התקיימה גם זמן מה לפני הגיוס לצבא, הרי שמצב שבו החייל שירת נאמנה בטווח זמן ארוך ללא התעוררות המחלה מדגיש כי תקופת השירות בצבא רק החמירה את מחלתו של החייל.

קבלת תגמולים מרביים
על- מנת לקבל את התגמולים המרביים, יש צורך באיסוף חומר הקשור במקור התופעה וכל דו"ח רפואי, חוות דעת או מידע בתיק אישי כפי שתועד במהלך השירות הצבאי. עדויות אלו יכולות לסייע לעורך דין נזיקין בתביעה, גם כשמדובר בתופעת הפוסט טראומה בה לוקים רבים.