כשרות צוואה בעל פה – שכיב מרע

חוק הירושה התשכ"ה 1965 מגדיר בסעיף 23 צורה נוספת של צוואה – צוואה בעל פה. צוואה שבעל פה מתאפשרת על פי חוק במספר מקרים: המקרה הראשון הינו שכיב מרע – מי שנוטה למות או רואה את עצמו בנסיבות המצדיקות זאת כמי שנוטה למות – הוא יצווה בעל פה מול שני עדים. המקרה השני אומר כי ירשם זיכרון דברים שנחתם בידי שני עדים בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה. הצוואה תופקד אצל רשם לענייני ירושה מיד כשיתאפשר. המקרה השלישי מדבר על צוואה בטלה כאשר המצווה עודנו בחיים וחלפו הנסיבות להצדקת עשייתה לאחר כחודש ימים.

נסיבות מצדיקות צוואה שבעל פה
החוק מאפשר בשתי קטגוריות נפרדות עריכת צוואה שבעל פה: "שכיב מרע" או "אדם שרואה את עצמו בנסיבות אשר מצדיקות זאת מול פני המוות". הביטוי "שכיב מרע" לקוח מן המשפט העברי – הינו ביטוי תלמודי, ומוגדר כמי שתשש גופו וכשל כוחו מחמת חולי עד שאינו יכול ללכת על רגליו. על- כן, הדין מסתפק בדיבור המחליף את כתיבת הצוואה ומקל על האדם הגוסס.

עריכת צוואה בעל פה
בית המשפט מוצא 7 דרישות על פי החוק בע"א 88/88: יש צורך שהמצווה יהיה שכיב מרע, שהציווי יהיה בפני שני עדים, על העדים לשמוע את לשון המצווה, דברי המצווה חייבים להירשם בזיכרון דברים, זיכרון הדברים חייב להיחתם על ידי שני עדים, הוא יופקד בבית משפט, ויש צורך שהרישום, החתימה וההפקדה יעשו בסמוך למועד כתיבת הצוואה. התנאים שמתווספים לכך הם שאותה אמירה בעל פה תהיה מכוונת להיות צוואה ושתוכן הצוואה מייצג גמירות דעת של המנוח המצווה.

כשרות הצוואה בפני בית המשפט
צוואת שכיב מרע טעונה באישורו של בית המשפט, והסיבה לכך היא הסיכון לבדות צוואה שקרית בקלות יחסית וכך לגזול את רכושו של הנפטר, כן לא כל אדם כשר להיות עד. על כן, אין צורך כי שני העדים יהיו נוכחים בו זמנית. כדי שבית המשפט ישתכנע כי המצווה היה שכיב מרע בעת ציוויו, יש צורך באישור רשם הירושה. על מנת להפיק את כוונת הצוואה כפי שהתכוון המצווה, רצוי להסתייע בעורך דין אשר ידאג לאינטרס המלא של בעל הירושה.