צורות צוואה

צוואה הינה פעולה יזומה שאדם נוקט כדי להורות את המשך ההתנהלות ברכושו ובעניינים רוחניים לאחר מותו. על פי החוק הישראלי, קיימות ארבע צורות עריכת צוואה: בעל- פה, בעדים, בכתב – יד ובפני רשות. על מנת שכל אחת מצורות הצוואה הללו תתקיים, כל אחת מהן תישא תאריך – כאשר חוסר חפיפה בין התאריך העברי לתאריך הלועזי אינו מבטל צוואה, ותכתב בשם המצווה או תימסר בשמו. חשוב להוכיח כי זה היה רצונו של המנוח, הייתה רצינות בכוונתו וחשוב שתהיינה מוגנות מפני השפעות בלתי הוגנות.

אילו צוואות נעשות מול עדים?
צוואה בעדים נעשית בכתב – ואין זה משנה אם בכתב ידו של המצווה או לא ויכולה להיכתב בכל שיטת כתיבה שהיא כל עוד הצהיר המצווה כי זו צוואתו לאחר שהוקראה בפניהם. העדים יחתמו גם הם על הצוואה לאשר את אמיתותה. ישנה גם צוואה בפני רשות, הנעשית מול שופט או רשם של בית המשפט המחוזי או בית משפט השלום, בפני חבר בית דין דתי או בפני עורך דין שהינו נוטריון ("צוואה נוטריונית") בין אם היא נאמרת בעל- פה ובין אם הוגשו הדברים בכתב. גם צוואה בעל פה נעשית מול שני עדים – או אחד במקרים חריגים, ובתנאי שהתקיים תנאי "שכיב מרע".

מהי צוואה בכתב יד ובמה היא נבדלת?
צוואה בכתב יד מחייבת את המצווה לרושמה בכתב ידו שלו, ולהיות מצוידת בחתימתו על כל דף בה. אין צורך כי זו תהא מאומתת על ידי עדים, ודווקא משום כך רצוי לנקוט בצעדים שימנעו השפעה בלתי הוגנת עליה. רצוי לומר כי זו צורת הצוואה ה"חלשה" ביותר היות והיא נטויה לשינוי שלא נעשה בדרכים חוקיות.

מה עושים באין צוואה?
כאשר לא ערך או לא הספיק לערוך המצווה את צוואתו לפני פטירתו, יתקיים "ירושה על פי דין", כפי שחוק הירושה תשכ"ה 1965 קבע בזאת. היורשים יהיו קרוביו של הנפטר על פי המפתח הקבוע בחוק, או שהמדינה תהיה היורשת, ותגיש בקשה על פי חוק באמצעות האפוטרופוס הכללי.