ישנה אפשרות להסכם חד צדדי, שבו הצד שנחשף למידע מתחייב לשמור על סודיותו על פי התנאים המפורטים בהסכם או לפי ברירת המחדל שנקבעה על פי החוק.
ההסכם לשמירת סודיות הינו הסכם הדדי בין צדדים, כשהצדדים מתחייבים לשמור לעצמם את פרטי המידע, להגן על הסודות העסקיים או האישיים – הרפואיים או כל סוד אחר, וזאת בהתאם לחוק העוולות המסחריות משנת 1999. ישנה הגדרה על פי חוק זה ל"מהו סוד מסחרי" – כשהסוד יכול להיות כל סוג של מידע עסקי אשר אינו ציבורי או נחלת הרבים.
ההגנה על הסודות המסחריים
אי שמירה על סוד עסקי עלולה להוביל את תוכניות העסק שאולה, לתרום יתרון למתחרים, לשבור את ההגנה שבצילה העסק חוסה – לרבות הגנה כלכלית או עקרונית מסוימת, לפגום בתוכנית לפיתוח מוצרים חדשים ועוד. על כן, יש לקיים את ההסכם. צד אשר ספג פגיעה של אי שמירה על ההסכם ועל הסודיות, יכול לפנות באמצעות עורך דין מטעמו ולדרוש פיצוי מן הצד השני לפי הסכם.
אילו מרכיבים אמורים להיות בהסכם לשמירת הסודיות?
לרוב, זהו נוסח קבוע של הסכמי סודיות שמנוסחים ונשמרים באותה החברה. לעתים נדרש להתייחס גם להחרגות – אולם ישנם מרכיבים קבועים שמגדירים מהו אותו מידע סודי, מה ההסתייגויות, מה ההתחייבות של הצד שמקבל את המידע, תקופות שמירת הסודיות והתנאים הכלליים.
איך מגדירים את המידע הסודי?
אופי המידע הסודי יפורט בהסכם, וקווים המתארים את המידע הזה יפורטו בהסכם, מבלי למסור את תוכן המידע הסודי – אלא לאחר שנחתם בין הצדדים ההסכם. חשוב לזכור, כי הסכם שמגדיר את המידע באופן פחות מדויק חשוף לפרצה ולחשיפת מידע כחוק. משום כך, רצוי להתייעץ עם גורמים משפטיים בנושא זה.
.jpg)
