החוק טוען כי יש להגן על עדים במהלך משפט וגם לפניו, ובמקרה הצורך יש גם לשים תשומת לב ושמירה לאחר משפט ונתינת גזר דין. אך שעדים אינם מוגנים כפי הנדרש בחוק, עלולה להגרם כפי שקרוי בשפה המשפטית- הטרדת עדים.
על פי החוק משנת 1977- חוק העונשין, סעיף 247 אין להטריד עד על הודעה שמסר בעת משפט, שעומד למסור במשפט קרב ובא או לנסות לשנות דעתו של אדם בהקשר לעדותו הוא הודעה שעומד לתת. מי שעובר על החוק הזה צפוי ל-3 שנות מאסר. אם ההטרדה היא בנסיבות חמורות, קרי איום או האזנות סתר, העונש יכול להאמיר גם ל 14 שנים של מאסר.
מדוע מלכתחילה הוכנס סעיף זה לחוק?
אז מה מטרתו של סעיף ההגנה על עדים ומדוע הוכנס סעיף ספציפי בעניינו לחוק? הסיבה נטועה בכך שלא אחת מי שעומדים למשפט הן חברות גדולות או אנשים בעלי השפעה כבדה בעולמות הפשע או השוק השחור. אלו עלולים לנסות להשתיק עדים, לשחד אותם או לאיים עליהם בתמורה לשתיקה או שינוי בהודעה שעמדו לתת בעדותם במשפט. עדות שתעשה בשקר או מפחד מפספסת את המטרה של מעשה הצדק ובנוסף משאירה את מי שעלולים להיות מסוכנים לציבור מחוץ לסורגים. העדים מהווים כלי מפתח בדרך להרשעה של נאשמים ולכן יש חשיבות עליונה בהגנה עליהם מפני הטרדות ואיומים.
הפסיקה הורחבה לאור עזות המצח של המטרידים
אך מה שהיה נכון לשנת 1977 עת חוקק חוק העונשין, כבר לא מתאים לימינו אנו. הסיפורים על עדים אומללים שניסו להרעיל אותם, לשחד אותם, לדרוס אותם, לתפוס אותם בקלקלתם ומה לא, הרחיבו מאוד את היריעה כלפי הטרדת עדים וכיום נוטה
בית המשפט להאמין למי שתובע בגין הטרדת עד ולבוא בטובתם של העדים התובעים.
מה נחשב כהטרדת עד? בכלל זאת גם צלצולים בלתי פוסקים בדלת הבית או בטלפון הנייד נחשבים כיום כבר מבחינת בית המשפט גם כן כהטרדה לכל דבר. כמו כן, האזנות סתר או הטרדה לאחר מתן עדות כיום יכולה להיחשב כבר גם כחדירה לפרטיות.
.jpg)
