העליה באחוז תאונו הדרכים כתוצאה משכרות, הובילה את בתי המשפט להחמיר בענישה נגד נהגים שהורשעו בנהיגה תחת השפעה, אך האם נסיבות אישיות יכולות לעזור בהמתקת העונש
בעבר נסיבות מיוחדות יכלו להשפיע על גזר דין בבית המשפט, אך כיום עקב העליה במספר המשתתפים בתאונות הדרכים, מערכת המשפט מחמירה יותר מבעבר בנוגע לנהגים שנתפסו נוהגים בגילופין. לאחרונה בית משפט מחוזי דחה בקשה לערעור על פסילת הרישיון, למרות שכמות האלכוהול היית יחסית נמוכה. בעבר בית המשפט נהג להקל בעונש כאשר הנסיבות מיוחדות אך כיום ניתן לראות שיש ניסיון להעביר מסר ברור וחד לציבור, על ידי בחירה במדיניות אי סטייה מענישת המינימום לעבירה.
העליה באחוזי תאונות הדרכים, עוררה צורך בקרב המערכת המשפטית לנהוג במדיניות חדשה ויש שיגידו "קשוחה" כלפי נהיגה תחת השפעה. במקרה האחרון שפורסם, הנהג ניסה לערער על גזר הדין על בסיס הטענה שבדיקת הינשוף הראת רק 380 מ"ג של אלכוהול בכל נשימה. בית המשפט סירב להקל את העונש וקנס את הנהג ב – 1000 ש"ח קנס בנוסף לפסילה של שנתיים ופסילה של שלושה חדשים על תנאי לזמן של שלוש שנים.
בקשה לערעור על פסילה
הבקשה לערעור במקרה שתואר הייתה סביב הנימוק שכמות האלכוהול הייתה נמוכה משמעותית והבדיקות הראו השפעה שולית לאלכוהול. בנוסף, המערער ביקש התחשבות כי הוא מתפרנס מתפקיד של נהג הסעות ומדובר היה במעידה אחת שהתרחשה שלוש שנים לפני המשפט. למרות שסעיף 39א´ לפקודה בחוק מאפשרת הקלה על הענישה, בית המשפט סירב לבקשת הנהג לערעור.
חריגה מענישת המינימום
בית המשפט החליט לסרב לבקשת הנהג מתוך הנימוק שמדובר בעבירה חמורה ומתוך הרצון להרתיע נהגים מנהיגה תחת השפעת אלכוהול בעתיד. למרות שהיו למקרה נסיבות מקלות, בפועל בית המשפט סירב להמתיק את העונש מתוך הנימוק ההגיוני שיש לשמור על אינטרס הציבור ולהשתמש בענישת המינימום כדי להטמיע בחברה את האיסור לשתייה לפני נהיגה.