במאמר הבא ניתן לקרוא אודות עקרונות המיסוי הבינלאומי. קיימות שתי גישות עיקריות בתחום זה. הראשונה, הזיקה הפרסונאלית והשניה הגישה הטריטוריאלית. על בית המשפט להכריע ביניהן
סמכות המיסוי- קימות שתי זיקות עיקריות:
זיקה פרסונלית- המדינה מוסמכת להטיל מס על מי שקשור אליה בקשר פרסונאלי שהוא לרוב קשר של תושבות. היום המדינה היחידה (אולי) הממסה על בסיס אזרחות היא ארה"ב. הסיבה כי רוב המדינות פעולת מהרציונאל כי קשר של אזרחות היום במקרים רבים הינו שרירותי במצב בו לאנשים רבים יש אזרחות כפולה ואפילו משולשת. סוגית התושבות מעלה שאלה מי נחשב תושב של מדינה לעניין הטלת מס וכן מה קורה במצב של כפל תושבות קרי כללי שבירת תושבות.
זיקה טריטוריאלית- המדינה מוסמכת להטיל את המס על הכנסה שהופקה בתחום שלה. בכלל משפטי הפועל ע"פ זיקה זו אנו צריכים לייצר כללי מקור שיקבעו היכן יוצרה ההכנסה.
מה ההצדקות למסות על בסיס כל אחד מהזיקות:
טובין ציבוריים- המדינות מספקות טובין ציבוריים המצדיקים את סמכות המיסוי שלהם (הנימוק תקף לשתי הזיקות כאחד).
מבחינה כלכלית – בהינתן זיקה טריטוריאלית או פרסונאלית אנו צריכים לראות את ההשפעות הכלכליות של כל גישה על החברה:
הצדקות לשיטה הפרסונאלית:
א. המדינה תרמה לפיתוח ההון האנושי של הנישום
• העניקה לו חינוך ושירותים נוספים.
• סיפקה תשתית מסוימת שאפשרה לנישום להפיק את הכנסותיו גם בחו"ל.
ב. רציונל כלכלי – ניטרליות בייצוא הון – capital export neutrality (CEN).
• השיקולים למיקום הייצור יהיו ע"פ יעילות (התשואה) ולא ע"פ מס טריטוריאלי נמוך.
• האם זה טוב? השאלה היא מה אנחנו כמדינה רוצים:
בעד:
• הגדלת העוגה (הרווחה) העולמית מטעמים אינטרסנטיים - גם חלק המדינה יגדל.
• הניטרליות נותנת להשקעות להתבצע במקום הכי יעיל בעולם.
• הניטרליות בייצוא הון תושג אם הנטל הכולל של המס המוטל על החברה הוא ישראלי.
נגד:
• אם הרווחה העולמית תגדל מי שייהנה אלו המדינות החזקות ולא בהכרח כל מדינה. לכן כל מדינה צריכה לדאוג לאינטרסים שלה בצורה ישירה.
• אם יש אינטרס שההשקעה תעשה בישראל או שגורמים חיצוניים ישקיעו בארץ וכו´ - יש לעצב את דיני המס הישראלי כך שיבטיחו כל אחת מהמטרות.
לסיכום:
בעת דיון ב
מיסוי בינלאומי עומדות בפני בית המשפט שתי שיטות עיקריות, השיטה הפרסונאלית והשיטה הטריטוריאלית. ההכרעה ביניהם היא נושא סבוך שעל בית המשפט להכריע
.jpg)
