אדם יכול לשקול יותר מפעם אחת אם להכנס לניתוח, ולעתים אין לו ברירה – אלא להכנס לניתוח מסוים. באותה מידה שישנה הצלחה לניתוח כפי שהיעדים הוגדרו מראש, כך ישנו הסיכוי שהוא עלול להיכשל. השאלה העולה היא בידי מי האחריות והאם ניתן לתבוע רשלנות רפואית בניתוח.
החוק קובע כיצד הגורם הרפואי יתייחס למנותח, מתחילת פנייתו לאותו הגורם ועד לתום הטיפול לאחר הניתוח. בין היתר, ישנו חוק זכויות חולה – ובו מצווה על הרופא המנתח למסור לחולה אודות המידע הרפואי המדויק – מהן האפשרויות לטיפול העולות מעל לפני השטח בהתאם לנתונים ומה ימליץ, מהו אחוז ההצלחה ומהם הסיכונים הטמונים בניתוח. במידה שישנם תחליפים להשגת אותן תוצאות, הרופא ידווח למנותח. מעבר לכך, יספר על תהליך ההכנה ועל תהליך ההחלמה ואילו מוגבלויות כרוכות בתקופת ההחלמה.
|עילת הרשלנות הרפואית
על מנת שתהיה עילה לרשלנות רפואית על עורך דין רשלנות רפואית להראות שלא נתקיימו מספר תנאים, ובאופן גורף, אילו לא הייתה הסכמה מדעת לאותו התהליך או אם הניתוח גרם לסיבוך מיותר שניתן היה למנוע מתוקף חובת הזהירות של הרופא, יש להראות שאכן חלה עליו חובת זהירות שהוא הפר אותה.
כל מקרה נבחן לגופו על פי היכולת להראות שבאמת נתקיימה כאן עילה לרשלנות רפואית כל שהיא. ישנה גם הפרדה קלה בין נושא הניתוחים האסתטיים שאינם בכי בחירה שהיא עניין של חיים ומוות, אלא עניין אסתטי. כל עוד ישנה התנהלות בלתי תקינה, חשוב להתייעץ עם עורך דין המצוי בתחום על מנת לקבל תמונה כללית באשר לכדאיות הגשת כתב התביעה.
מתי מוטלת על הרופא חובת גילוי?
המטופל חייב להסכים מדעת לאותו ניתוח שהוצע לו. פסקי דין רבים בתחום זה מגלים, כי רופאים רבים יוצאים מידי חובתם כשהם מוסרים למטופל רק פרטים יבשים הנוגעים לפרקטיקה הרפואית, אולם יש להעניק למטופל את היכולת לקבל החלטה עצמאית משלו על גופו תוך מסירת פרטים נוספים ככל שניתן ושיכולים לענות על כל שאלה שעולה מן השטח בעקבות תקופת הניתוח ולאחריה.
.jpg)
