הדין הישראלי מכיר במספר סוגי צוואות תקפים ואפשריים, לפנכם סקירה קצרה של סוגי הצוואות התקפים נדרשים בהתאם לחוק הירושה
צוואה הינו מסמך אישי אשר נכתב על ידי אדם בחייו ותצא לפועל לאחר מותו, ועל כן מדובר בעניין רגיש ועדין, בעיקר משום שמדובר על מסמך שלא ניתן לקבל אודותיו פירושים נוספים היות וכותב הצוואה איננו בחיים. לשם מימוש הצוואה לאחר מותו של המנוח, נדרשים יורשי המנוח לפנות ל
עורך דין ירושה על מנת לדרוש את קיום הצוואה. חוק הירושה מגדיר מספר צורות של צוואת תקפות על מנת להביא לסדר והיגיון בעולם הצוואת. לפניכם סקירה קצרה של סוגי הצוואות המוכרות על פי דין.
צוואה בכתב יד
צוואה שנכתבת בכתב ידו ובלשונו של המצווה. החוק דורש תנאים מינימליים לתוקפה של צוואה בכתב יד לרבות החובה להוסיף תאריך וחתימה בידו של המצווה. לולא אלו, הצוואה לא תכנס לתוקף. אותה צוואה אמורה להשמר במקום בטוח, על מנת שיהיה ניתן למצוא אותה וללא חשש סילוף בזמן הצורך. הפקדת הצוואה תוך זיהויו של המצווה אצל רשם הירושות איננה חובה אך היא תקל על הליך מימוש הצוואה בצורה יעילה ונוחה בבוא היום.
החוק דורש תנאים מינימליים לתוקפה של צוואה
צוואה בעדים
כפי שישנם עדים לנושא הנישואין, כך ישנם עדים לנושא הצוואה. צוואה בעדים תיערך בכתב – ותהיה בתוקף כשהיא כתובה בכל דרך, ובלבד שמצוין בה התאריך והיא נחתמת מול שני עדים בגירים ושאינם פסולי דין, כל עוד הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו, יש לחתום על כל עמוד. העדים לא יהיו בעלי תועלת מן הצוואה.
צוואה שבעל פה וצוואה בפני רשות
צוואה ברשות הינה צוואה שתוגש או שתאמר בפני רשות שיש לה סמכות שיפוטית. זה יכול להיות הרשם בבית המשפט, נוטריון, שופט או כל גורם אחר כפי שקבוע בחוק. הצוואה שבעל פה היא נדירה יותר, וגם היא תהיה בפני שני עדים. לרוב, היא נאמרת על ערש דווי "שכיב מרע", כשהמצווה אינו בעל יכולת לרשום אותה או שנאמרה בשלבים האחרונים לחייו של אדם.
.jpg)
