היקפו של החוק
החוק מחייב הוכחה שהמוצר עצמו פגום, מה שאומר האחריות מוטלת על האיכויות המפוקפקות של המוצר ואין כל קשר להתנהגות היצרן, כמו כן קובע חוק זה שהאחריות לאותם מוצרים פגומים היא מוחלטת ובלעדית, מה שאינו מצריך הוכחת אשמה. מאחר והחוק אינו מכיל ייחוד עילה הוא מאפשר לתבוע מתוקפה של פקודת הנזיקין.
כיצד להוכיח את אשמת היצרן
צרכן שנפגע ממוצר פגום ורוצה לתבוע אותו ולהוכיח שהוא אשם בפגיעה צריך להוכיח שמוצר זה אכן יוצר על ידי הנתבע, יש להוכיח גם שהמוצר יצא מפס היצור של הנתבע כשהוא כבר פגום, כמו כן יש להוכיח שאותו פגם נובע מרשלנות יצרנית.
הגדרות שונות של החוק באשר למוצרים פגומים וכל הקשור להם
לצורך העניין, החוק מגדיר נפגע כמי שגופו ניזוק מפגם במוצר של הנתבע, מבלי להתייחס לשאלה אם מדובר בצרכן או במשתמש, יצרן, על פי חוק, מוגדר כמי שמונע ממטרות עסקיות ומייצר או מרכיב מוצרים שונים, מוצר נחשב גם כרכיב או אריזה של מוצר וכולל מקרקעין ובניין, עם סייג לגבי חקלאים שאינם נכללים בהגדרה זו. הגדרתו של פגם היא בדגם המוצר, בסייגים ובהנחיות למשתמש, פגם בייצור, או פגם בתהליך הפיתוח.
פיצויים
על פי הגדרה הפיצוי לא יינתן בשל נזק כלכלי או נכסי, ויינתן רק בשל אובדן היכולת של הנפגע להתפרנס, או שיכולתו להתפרנס תיפגע. לפיצוי זה יש מגבלה של סכום הפיצויים, מה שאומר שבמידה ומישהו נפגע ממוצר פגום אך תביעתו אינה שייכת לאותו חוק, באפשרותו להגיש תביעה משלימה ברשלנות.