כולנו זוכרים את שנת 2003 כ"שנת רמדיה", השנה בה התגלה כי מזון התינוקות אשר אמור היה להיות בריא ומזין התברר כגורם מרכזי למחלות קשות אשר הובילו אף למוות. מקרים אלו הגיעו לבית המשפט על מנת כי האחראים יתנו את הדין על כך.
כולנו זוכרים את שנת 2003 כ"שנת רמדיה", השנה בה התגלה כי מזון התינוקות אשר אמור היה להיות בריא ומזין התברר כגורם מרכזי למחלות קשות אשר הובילו אף למוות. מקרים אלו הגיעו לבית המשפט על מנת כי האחראים יתנו את הדין על כך.
בפרשת רמדיה נפגעו מספר ילדים
כאשר הגיעו תביעות אלו לבית המשפט היה צורך למהר על מנת למנוע חוק ההתיישנות אשר עמד על 3 שנים אף על פי שלרוב ומד על 7 שנים. החוק ראה לנכון להגן דווקא על הצרכן במקרה זה ובדיוק בשל כך נחקק חוק "חוק האחריות למוצרים פגומים (1)". עיקר החוק עוסק באחריות היצרן על מוצריו, על תקינותם, על תוקפם ועל בריאותו לצרכן.
אזהרת היבואן
כידוע יש את תמיד את ראיית "על המוציא מחברו", ירצה היצרן להוכיח כי אינו טעה או לפחות אין הוא התכוון לכך. בדיוק לכך קיימות אזהרות היבואן בו יוסבר כמה ואיך צריך להשתמש במוצר, כמו כן היצרן ינסה היצרן להוכיח כי הצרכן אינו השתמש כראוי באותו מוצר ואף עשה זאת מרצון (!).
חוסר אזהרה על האריזה
במקרה זה התברר בבית המשפט כי העובר בגפיו בשל אלרגיה לכימיקל שהיה בשימוש במפעל בו יוצר המוצר. היצרן איננו הזהיר לא על גבי האריזה ולא בעלון המצורף כיצד להשתמש במוצר והשלכות אשר יכולות להיגרם עקב אלרגיה מסוימת, אף על פי היצרן הוכיח כי מוצר זה עבר אי אלו בדיקות, אחריות היצרן קודמת לכל.
על מי חלה האחריות? חשוב לומר כי ברגע בו המוצר עזב את היצרן אל עבר החנויות, בעצם יצא משליטתו של היצרן אחרי בדיקות מקיפות, חזקה כי הפגם נוצר בשלב לאחר מכך והיצרן אינו יכול היה לדעת על כך, בדיוק לשם כך חוקק חוק הגנת הצרכן. לטיפול במקרים כאלה מומלץ להיוועץ בעורכי דין המומחים בתחום הצרכנות והנזיקין. פרשת רמדיה נגמרה בנזק אדיר ובפגיעה בילדים. 
.jpg)
