מלבד עוגמת הנפש שנגרמת בעקבות עניין ה"עליהום" אשר אנשים אוהבים לעשות רגע לפני שנכנסים לעובי הקורה במקרים מסויימים, ישנו עניין של דליפת שמות חשודים פליליים או כאלה שביצעו לכאורה עבירות שונות – לתקשורת. איך זה קורה? והאם יש כאן ניגוד אינטרסים?
פעמים לא מעטות אנו מקבלים הישר אל המסך של המחשב שלנו או בעיתון היומי (לעתים אפילו בעמוד הראשי!) תמונה שמסגירה את זהותו של החשוד במעללים. כל עיתון או אמצעי תקשורת קושר את התמונה עם כותרת פיקנטית משלו, ולכל זאת ישנה השפעה גדולה וגורפת. השפעה זו עלולה לפגוע בו במישור האישי, במשלח ידו, לפגוע במעגל קרוביו ומשפחתו – לרבות הילדים הקטנים שבבית הספר.
אישור החוק למניעת פרסום שמות חשודים
בינואר 2012 אושר החוק ונכנס לתוקף: למשך 48 שעות, שם החשוד שהוגש נגדו כתב אישום לא יתפרסם. מדובר על אי פרסום שמם של כל החשודים בפרשה- אלא אם פרסום שמם נדרש לחקירה או כדי להזהיר את הציבור. יש ליידע את החשוד בדבר זה, והחשוד יהיה זה שמעתה יאשר אם לפרסם את שמו או אם לאו.
איסור פרסום - התקשורת יכולה להגיש בקשה לבית המשפט על מנת להסיר את האיסור
האם לתקשורת יש זכות לדרוש פרסום שם?
התקשורת יכולה להציג בקשה לערעור בפני בית המשפט על מנת להסיר את אותו איסור פרסום למשך 48 השעות הראשונות להתייצבותו לחקירה או עד אשר יוצג בפני שופט. במידה ומדובר באיש ציבור מיוחד, זהו מקרה חריג לנושא.
האם ישנו ניגוד אינטרסים עם הדמוקרטיה?
ישנו גבול דק בין שמירה על פרטיותו ועל כבודו של אדם במקרה זה, כשל
עורך דין פלילי ישנה אפשרות לפעול כדי להטות את הכף לכאן או לכאן בפני בית המשפט. העניין הוא – שבית המשפט עומד מאחורי האיסור משום שפרסום השם עלול לגרום לחשוד נזק שהוא בלתי ניתן לתיקון וזאת עוד לפני שנקבע אם הוא אשם על פי דין או לא.
.jpg)
