"חובת ההוכחה" או "נטל ההוכחה" הינם מונחים המשמשים הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי, כשהיא עוסקת בשאלה – על מי החובה להוכיח ולשכנע בצדקת טענתו, וכמובן – בשאלה – "מי יזכה בדין?"
אחד העקרונות הבסיסים בעולם המשפט הינו העיקרון לפיו, הלוקח מחברו- עליו ההוכחה, אולם בעולם המשפט אנו עדים לחריגים וסייגים לכך. לצורך הדגמה, אדם הטוען כי נעשתה רשלנות רפואית – עליו חלה חובת ההוכחה, אולם לפי סעיף 41 בפקודת הנזיקין, הנסיבות מצטברות ולאחר שהוגשה הטענה, חובת ההוכחה תיפול על הצד השני – על הצוות הרפואי שטיפל לאורך השרשרת.
ישנו מאזן של הסתברויות כאשר מי שבידו הטענה הממשית בנסיבות העניין– היא זו שתזכה אותו במשפט. אילו המאזניים נותרו כבשלהן מאוזנות כפי שהיה לפני המשפט, בית המשפט יקבע בהתאם לנטל השכנוע. אילו התובע לא יצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק סביר במשפט הפלילי או בהתאם למאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, ואילו הנתבע לא הביא ראיות סותרות משביעות דיין להוכחה, הוא זה שיחויב בדין.
חובת ההוכחה במסגרת תביעת רשלנות רפואית
בטוען לרשלנות רפואית הוא זה שיגיש את כתב האישום בתוך תקופה שלא תעלה על תקופת ההתיישנות, כלומר – בתוך כשבע שנים מזמן גילוי הרשלנות הרפואית, או מזמן שבו הנתבע הודה בזכותו של התובע לפיצוי. חובת ההוכחה תעבור לצוות הרפואי, אילו התובע לא היה מודע (למשל – מתוך הרדמה) לנסיבות המקרה שגרמו לרשלנות, לגורם הנזק (כלי ניתוח, מכשור רפואי ועוד) או באשר לחובת הזהירות הסבירה אל מול הזהירות הקונקרטית.
רשלנות רפואית - צריך להגיש את כתב האישום בתקופה של עד לשבע שנים
הגשת תביעת רשלנות
חשוב מאוד כי תביעת רשלנות רפואית תוגש על ידי
עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית. התובע יבקש בכתב התביעה את הפיצוי המגיע לו, ובית המשפט יקבע על פי הקריטריונים שקבועים בחוק את גזר הדין. היות שמדובר על משפט במסגרת אזרחית ולא פלילית, רמת ההוכחה הנדרשת הינה בהתאם למאזן ההסתברויות בלבד.
כשנטל ההוכחה עובר מהתובע אל הנתבע
לאחר שטען התובע טענותיו בפני בית המשפט באמצעות עורך דינו, נטל ההוכחה עובר אל הנתבע, וכאן מתעורר אתגר; היעדר של רשומות רפואיות או תיעוד של אותו תהליך רפואי אינו חל לטובת הנתבע, ואינו מבטל את חובת ההוכחה שלו – אלא היפכא מסתברא; על הצוות הרפואי חלה חובה לתעד את הטיפול לפחות ברישום מסודר.
אולי תתעניינו גם ב:
.jpg)
