קביעת משמורות של קטינים בעניין סכסוכי גירושין היא בין הנושאים הנפוצים ב"דיני נפשות". ההכרעה בנושא מחייבת זהירות ורגישות רבה מצד השופט שעוסק בתחום, כשהרעיון המוביל הוא למצוא את טובת הילד ולהביא לפתרון הסכסוך.
ממש כפי שאמורים להביא לידי פיתרון בין בני זוג שחיים יחדיו, כך גם יש לעשות כשישנם ילדים במשותף, שני בני הזוג פרודים, ולו גם אם הפרידה חלה משום השקפות העולם של השניים או השלכות היוצאות מכך. כשהאבא חרדי והאימא חילונית, על השופט להקפיד על "ברחל בתך הקטנה", להפגין רגישות לגבי הציפיות של כל אחד מן ההורים ולהכריע על פי טובת הילד. גם אם לא נדרש מן ההורים לנהל חיי זוגיות משותפים ברמה השוטפת, הרי שנפלה חובתם להתקשר זה לזה תוך ניהול חיי משפחה תקינים, לפחות כדי למנוע נזק אצל הילד.
המשמורת והאמונה הדתית
יחד עם הדיון במשמורת לילד והיכן ראוי ורצוי לקבוע את שהותו, דני בשאלת האדיקות הדתית שהתרופפה או התחזקה אצל אחד מבני הזוג. פעמים רבות, הילדים סופגים את הביקורת שההורים מבקרים זה את זה ולעתים גם תופס צד. מכאן, המשמורת המרכזית תקבע מה יהיה אורח חייו של הילד.
משמורות משותפות לזוג ההורים
ערכאות לדיון בתחום זה
ניתן לפנות באמצעות עורך דין משפחה לשתי ערכאות שמוסמכות לטפל בנושא זה בישראל – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. בהתאם למטרות ולטיעונים, עורך הדין ידע לאיזו ערכאה לפנות כדי להגביר את סיכויי הזכייה בדיון, ובתנאי שפנה ראשון במסגרת מרוץ הסמכויות. באופן עקרוני בלבד, שתי הסמכויות הללו אמורות לפסוק על פי סעיף 25 בחוק האפוטרופסות והכשרות משנת 1962 – כלומר על פי מסוגלות הורית וטובת הילד.
מהי אותה "טובת הילד"?
"טובת הילד" אינה נקבעת על ידי סמכות, אלא שישנה חתירה למצב שבו יהיה נשכר מן המצב ולא מופסד, על אף המחלוקת והקרע שבין שני הוריו. "טובת הילד" אם כן הינה השקפת העולם אצל כל אחת מן הסמכויות – ברוח ההלכה או ברוח המשפט האזרחי שמתוקן. למעשה, זוהי גישה בין לאומית, אשר נמדדת לפי מאפייני האישיות של כל אחד מן ההורים, היכולת להפריד בין חוויה לבין צורך הילד, התחשבות ברצון הקטין ובפרמטרים נוספים.
.jpg)
